משנה למלך אחרון (הרמב"ם) סז

שקבעו התוס' בתענית קושייתם על דברי אביי ולא הקשו זאת מקודם על הברייתא משום דאפשר אז עדיין היו נוהגין בטהרה משא"כ בזמן אביי (ודברי התוס' דבכורות וחולין הנז' קאי אליבא דעולא) ומדברי התוס' האלו נראה דס"ל כשיטת הירושלמי דבנין הבית יהיה קודם ביאת בן דוד דאל"כ אדמקשי מטומאה דזה אינו אלא מזמן שפסקה טהרה עדיפא הי"ל להקשות אפי' בזמן שנהגו בטהרה והזאה אמאי אסורים קודם ביאת בן דיד ואליהו וע"ד שהקשו בעירובין דג"ם על הנזיר למה אסור ביין מחשש ביאת בן דוד הלא משיח בן יוסף צריך לבא מקודם וכמ"ש לעיל ואולם חשבתי דרכי ועלה במחשבה דיש לדחות ראי' זו דאפשר דהתוס' ס"ל כהרמב"ם דקדושה ראשונה קדושת שלמה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ומקריבין אעפ"י שאין בית וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' ביהב"ח והא דקאמר בגמרא מטעמא דמהרה יבנה ביהמ"ק לאו דוקא קאמר אלא כלומר שיהי' רשות להקריב וכמ"ש מרן הכ"מ שם על דברי הראב"ד דפליג על הרמב"ם וס"ל דגם למ"ד קדושת עזרא קדשה לעת"ל מודה דמקדש וירושלם לא קדשי (אלא א"י לענין תרומה) דידע עזרא שעתיד להתקדש קדושת עולמית בביאת משיחינו ועלה כתב הכ"מ למה יניח עזרא מלקדש שמא יותן רשות להקריב בגלות והן ה"ל אפשר דס"ל להתוס' ולכן לא הקשו כ"א מטומאה

ובדברי הראב"ד שכתב דידע עזרא שעתיד להתקדש בביאת משיחנו דמשמע מקודם לכן לא יש לעיין בזה דהלא איהו דס"ל דקדושת שלמה לא קדשה לעת"ל ועזרא קדושי קדיש לא זכר בעלמא בע"כ איהו לא ס"ל כרב הונא (שבועות ט"ז) בכל אלו תנן ומשום שהי' חסר שם מלך ואורים ותומים לכן עזרא לא קדיש אלא זכר בעלמא הוא דעבד אלא ס"ל כרב נחמן באחת מכל אלו תנן ועזרא קדושי קדיש דאל"כ איך הקריבו בימי עזרא כיון דקדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל וא"כ הא גם קודם ביאת משיחנו אפשר לקדש באחת מכל אלו בסנהדרין (עי' קונטרס הסמיכה בסוף שו"ת הרלב"ח דעת מהר"י בי רב) ואפשר דלא בא הראב"ד להורות בזה דקודם שיבא משיחנו אי אפשר. לקדש אלא לתת טעם על שלא קידש עזרא אלא לשעתו אמנם עדיין צריכים דבריו ביאור דלסברתו הו"ל לחלוק על הרמב"ם גם בסוף הל' מעה"ק שפסק דהמעלה בחוץ בזה"ז חייב כרת כר' יוחנן (בזבחים דק"ז) דהא התוס' שם ד' סמך וביבמות דפ"ג הוכרחו מכח קושיא זו דהמעלה בחוץ לחלק בין קדושת א"י