משנה למלך אחרון (הרמב"ם) סו

קאי על כהנים שבחו"ל למה יהיו אסורים ביין דא"כ מאי תירצו דמותרין בעבודת ציבור דטומאה הותרה בציבור דאכתי קשה אמאי אסרי להו בהיותם בחו"ל וכמו שהוקשו שם בגמרא אפשר דגני פורתא ועייל ואין שום סברא לומר דזמן הילוך רב כזה לא יפיג היין ועוד קשה לי בדברי התוס' הלא הא דטומאה ה"ב לא ס"ל לרבי וכדאמרי' בפסחים דע"ז דליכא תנא דשמעת לי' טה"ב אלא ר' יהודה וש"מ דרבי סבר דחוי' היא ולמ"ד דחוי' מהדרינן אטהורים אפי' מבית אב אחרינא וא"כ הטמאים דחו"ל אינם ראויין לעבודה בלא איסור שתויי יין ולא יעבדו כ"א כהני דא"י הטהורים עד אשר הכהנים דחו"ל יטהרו את עצמם ועוד קשה הא דטומאה ה"ב אינו אלא טומאת מת אבל שאר טומאת לא כדאמרי' בפסחי' דס"ז ע"א וביומא ד"ו ובזבחים דכ"ג ודל"ב טומאה אשתראי זיבה לא אשתראי ויש טומאות שצריכים הבאת קרבן כגון זב ומצורע וא"כ המה אסורים בעבודה מטעם ספק זיבה שיש עליהן דהא מחו"כ אסור לכנס למקדש וחייב כרת וכדאיתא במנחות דז"ך ע"ב ויעי' ברש"י למכות ד"ח ע"ב ד"ה לרבות מחו"כ ובתוס' זבחים דטו"ב ד"ה קסבר רבה וברמב"ם פ"ג ופ"ד מביאת מקדש בהשגות הראב"ד ובכ"מ ובמש"ל)

ואיברא דיש לתרץ זה דלא קשיא להו מטומאת זיבה כ"א מטומאת מת יען דטומאת מת א"א להזהר משום דטומאת חרב הרי הוא כחלל אפי' ע"י אהל וכמ"ש שם התוס' בבכורות ועי' בנזיר דנ"ד ע"ב ד' ת"ש במ"ש ושלח לו ר' חיים כהן (ולר"ת) איזה בית אשר תבנו לי משא"כ שאר טומאות היו נזהרים לידע אם נטמאו או לא ועוד אפשר דלספק טומאה כהאי לא חיישינן דזה הוי כמו מיעוטא ורובא וגם אזלינן בתר חזקתו שהוא טהור מזיבה) ואשר נ"ל דקושית התוס' קאי אליבא דמאן דס"ל דגם בימי התנאים לא היו נטהרין באפר פרה וכסתמא דגמרא נדה ד"ו ע"ב קודש בימי רבי מי הואי ובימי האמוראים בודאי דלא נהגו בטהרה ע"י הזאה דאל"כ מאי פריך בימי רבי מי הואי האיך לא ידע מזה שבדורו יש ג"כ טהרה אלא ודאי דלא ס"ל הא דעולא דאמר חבריא מדכן בגלילא או אפשר דס"ל דזה לא הי' כ"א בדורות התנאים הראשונים שהיו סמוכים לחרבן הבית אבל לא בימי רבי וכ"ש אחר כן ועי' בחידושי הרשב"א לנדה שם מ"ש בזה דעולא דלא כפירש"י וע"ע בק"נ שלהי ר"ה שהביא דהמרדכי והטור פליגי בזה ואם נחליט דבימי האמוראים פסקה הטהרה יהי' ניחא מה