משנה למלך אחרון (הרמב"ם) סה

ואז הכל עבדים לישראל באותו היום ממש דהא מהאי טעמא אתי משיחא אפי' בע"ש הואיל דאיכא מאן דטרח להו ולא חיישינן בזה שיניחו צרכי שבת בקבלת פניו כדאיתא בעירובין דג"ם ואיך אפשר שכהן הדר בירושלם וסמוך לה לא ישמע מכל זה ובפרטות מהא דהכל נעשו עבדים לישראל וע"ד שמקשו שם התוס' בד"ה ואסור לשתות אמאי אסור הנזיר ביין מחשש ביאת בן דוד והלא משיח בן יוסף יש לו לבא תחלה ור"ל דאיך אפשר שלא ישמע מביאתו וא"כ כ"ז שבן יוסף לא בא יהי' מותר לשתות וא"כ כ"ש בכאן דשייך להקשות כ"ז שלא נשמע מביאת תרי משיחי בן יוסף ובן דוד יהיו מותרין הכהנים ביין ולמה אסרי רבנן אבל אם כדברי הירושלמי ניחא דאפשר שלא ישמע מבנין ביהמ"ק וכדאמרי בסוכה שם לא צריכא דאיבני בליליא וברש"י ותוס' כתבו לתרץ הא דאין בונין ביהמ"ק בלילה דוקא בנין הבנוי בידי אדם אבל מקדש העתיד בנוי ומשוכלל יגלה ויבא מן השמים (ודלא כדעת הי'"מ שם הנז' שפירשו דמיירי בעיו"ט מכח הקושיא דאין בנין בהמ"ק דוחה יו"ט) ולפי"ז ודאי לשיטת הירושלמי ניחא הא דחששו לשמא יבנה בהמ"ק במהרה אבל לשיטת הרמב"ם קשה טובא וכמ"ש ואולי מהאי טעמא סמכו אכהנים על רבי שלא לחיש שמא יבנה במהרה וכמו דאמר אביי שם בתענית כמאן שתי כהני חמרא האידנא כרבי ברם צריך טעם לשיטת הירושלמי איך סמכו הכהנים על רבי לגבי רבנן וכנראה שאביי הסכים לזה ואפשר משום דהוא שעת הדחק והאמוראים היה כח בידם לפסוק כיחיד נגד רבים ועירובין מ"ו) אפי' שלא בשעת הדחק וכ"ש בשעת הדחק ובפרט אצל רבי דיש כמה פוסקים דס"ל הלכה כמותו גם מחביריו: ] וכעיוני בדברי התוס' דתענית הנז' בד"ה בעינן כהנים לא מצאתי מרגוע לנפשי לכן אמרתי אשיחה וירוח לי דהכא קשיא להו הלא בלא יין אסורין בעבודה מטעם דטמאי מתים נינהו וצריכין הזאה ובבכורות דכ"ז ד"ה וכי הזאה יש לנו כתבו דלא נראה לומר שכשנטמאין במת היו הולכין ומזין בא"י וחוזרים למקומם וכן בחולין ק"ד ע"א ד"ה חלת כתבו דאין סברא שלא יאכלו החלה אלא א"כ ילך ויזה בא"י דמבואר מזה דס"ל דבא"י יש הזאה שהי' להם אפר פרה וכדאמרי' בחגיגה דכ"ה חבריא מדכן בגלילא וע"ש ברש"י ותוס' שהיו מטהרין יינן לנסכים והיו מביאין אפר פרה בגליל וא"כ מאי קשיא להו שם בתענית מהא דצריכין הזאה ואין לומר דקושית התוס'