משנה למלך אחרון (הרמב"ם) סב

לדברי הש"ך דלעיל כי המה צריכים ביאור וקשים להבינם וכמ"ש הגאון השד"ח בפאת השדה כללים מערכת א' בשם הגאון יד שאול שנצטער בזה יע"ש וביחוד קשה לי להסוברים דאיסור סחורה בדברים האסורים מה"ת אינו אלא מדרבנן כיצד העמידו דבריהם במקום ממון וכן להסוברים דמלאכת חוה"מ אינה אלא דרבנן ג"כ יקשה זאת וליכא למימר דמניעת ריוח אינו מקרי הפסד דא"כ מאי מייתי ראי' הש"ך מהא לטעם היתר הפסד מרובה ועי' בהנהגת הוראות איסור והיתר בסי' רמ"ב) אם מניעת ריוח לא מקרי הפסד א"כ הא בע"כ לומר דבאיסור סחורה יש איזו טעם אחר להתיר ועוד הא כתבנו בשם מרן דביטול מקח וממכר פסידא הוא דפעמים שחיי האדם ופרנסתם תלוי בזה לכן אפי' הרוחה מקרי הפסד וא"כ הן ה"נ דביטול מלאכה פסידא הוא ואם שיש לחלק קצת אבל הוא דחוק ומה שנראה לי בכוונת הש"ך דדוקא היכן דלא מצינו שהעמידו דבריהם אמרינן מסתמא לא העמידו דבריהם משא"כ באיסור סחורה בדברים האסורים מה"ת ובמלאכה דחוה"מ וכדומה שהם ראו להעמיד דבריהם בהם לאסור זה בכגו"ז אינו מיירי הש"ך

ואיך שיהי' בכוונתו עכ"פ הא ודאי דאינו קשה כיצד יהי' פטורים לבא ולשמוע קרה"ת משום הפסד ממון יען דמצינו בכמה דוכתי דלא גזרו רבנן משום הפסד ממון ועי' בא"ח סי' של"ו סעיף טי"ת דבמקום פסידא לא גזרו רבנן ובסי' של"ט ברמ"א ויש מתירין לקדש ומהא דסי' ש"א סעיף ג"ל וסי' של"ד סעיף ב' שהתירו שבות במקום הפסד ממון אין ראי' דהתם הטעם כדי שלא יבא לעשות איסור תורה כמ"ש שם המג"א ובהכי יהי' מיושב האי דינא דהמג"א סי' רמ"ד דס"ל דמדינא אסור לבנות בהכ"נ בשבת ע"י עכו"ם אם לא בקבלנות דלכאורה קשה אם נימא דמשום הפסד ממון התירו שבות כ"ש במקום מצוה דיש להתיר אך אם נימא דהתם הטעם משום שלא יבא לאיסור תורה ניחא וכן לפי דעת הגאון חקרי לב שהובא בשד"ח כללים מערכת ב' אות מ"ד דלא מצינו חיוב מד"ת לבנות בהכ"נ וכשיש מקום מיוחד להתפלל גם מדרבנן אינו מצוה יע"ש ג"כ לא קשה מידי מדינא דהמג"א ברם במעט התבוננות נראה דלא הרוחנו מדעת החק"ל לענין זה דאם נחליט דשבות במקום מצוה מותר נהי דלדעתו לא יקשה מבנין בהכ"נ

אבל יקשה לנו מדברי היש מפרשים שבתוס' סוכה דמ"א ע"א ד"ה