משנה למלך אחרון (הרמב"ם) סא

לעשות ע"י אחרים עי' במו"ק ד"ט: ואפשר משום שלא העמידו דבריהם במקום ממון והוא בירושלמי פ"ז דשביעית ה"ד והובא בש"ך יו"ד סי' קי"ט סקכ"ז לענין כל דבר שאיסורו אינו אלא מדבריהם מותר לעשות בו סחורה ונעמוד בהא לקמן איה"ש) ואם יצטרכו לבא יהי' הפסד גדול להם בסחורה ובמלאכה ועי' בשו"ת יד אליהו סי' זיי"ן הובא בבה"ט סי' צ' דמותר להתפלל ביחיד משום הפסד ממון ועי' בסי' תקל"ט דביטול מקח וממכר מקרי פסידא וכמ"ש מרן הב"י וז"ל מתוך שבני האדם מרויחים בו פרנסתם חשיב דבר האבד יע"ש ועוד הא אין דנין ד"ס מד"ס כמו דתנן בפ"ג דמס' ידים משנה ב' ואין לדמות גזירות חכמים זו לזו כמ"ש התוס' בחולין ק"ד ד"ה ומנא תימרא ועי' בשו"ת הרד"ך בית ב' חדר חי"ת מש"ב (ובמחב"ר א"ח סי' מ"ז כתב ביאור וטעם נכון לזה) והן לחומרא והן לקולא אין דנין דהכל שוה וכמו שתיקן רבינו יונה להתודות את אשר הקלת החמרתי ועי' בירושלמי שהובא בתוס' חולין דס"ד ע"א ד"ה סימנין במ"ש לא ביש לי דאמרת כו' וביש"ש פרק כל הבשר הביאו בש"ך

יו"ד סי' פ"ט ס"ק נ"ז ובתשו' סי' ב"ן דאסור להחמיר במה שלא נמצא בתלמוד אכן יש לחלק בין לעצמו ובין לאחרים דלעצמו רשאי ועי' בשו"ת מעיל צדקה סי' מ"ט מש"ב וגם לעצמו דרשאי להחמיר לא משום שיעלה על דעתו דדבר זה אשתמיט מהראשונים הס מלהזכיר דבר כזה ובלי ספק כי כל המחדש בטענת אשתמוטי קא משתמיט עתיד ליתן את הדין ומני' קא משתמיט דברי הרי"ף והרא"ש פרק בתרא דעירובין דהא דקי"ל בש"ס דידן לגבי ירושלמי מטעם דהוא בתראה ואינהו הוו בקיאי בגמרא דבני מערבא טפי מינן וכן ה"נ דהראשונים הוו בקיאי בשני התלמודין טפי מינן ואם איתא דהוו ס"ל דדבר זה הוא נכון לדינא לא הוו שתקי מלהעלות דבר זה בספר וכמ"ש בשו"ת מהריב"ל ח"ד סי' י"ט דס"ו מדפוס וויניציא) על סברת התשב"ץ וראייתו מהרי"ף פ' עשירי דיבמות שכתב כן על סברת רב יהודאי גאון בדין יבמה שנשאת לזר בלא חליצה והי' לה בנים ממנו יע"ש וסברא זו דמהריב"ל החזיקו בה כל גדולי האחרונים לדחית דברי המחדש וא"כ בדבר המבואר שהוא נגד דעת הפוסקים בודאי דלאו שפיר עביד הבא לחדש מכח פלפולו וכל פלפול כדנא אינו אלא מהני דמעיילין פילא בקופא דמחטא וב"מ דח"ל) ומעתה הבא נבא