משנה למלך אחרון (הרמב"ם) נח

בשם הרד"ך דלמ"ד מח"ק אעפ"י שאין כופין נוטלת כתובתה ומהרד"ך לא כתב כן דדוקא למ"ד מח"ק וכופין הוא דאית לי' הכי ובדתפסה זכתה בתפיסתה משום קי"ל כמ"ד כופין ואחרי נשיקות עפרות רגליו לא דק בתשובת הרד"ך כראוי לארכה ולרחבה כו' יע"ש ועכ"פ מצינו סייעתא לדברי רבינו בטענתו על דברי מהרי"ק דצ"ע אם זה מוסכם לדינא ואמנם לענין השגת פני משה על הרמ"א יש לומר דאין כוונת המציין הרד"ך שהוא פסק כן למעשה אלא שהרד"ך צידד צדדים לפסוק כן ואם שהוא גופי' כתב שלא מלאו לבו לסמוך על זה לעשות מעשה להוציא ממון מהאי טעמא מ"מ הרמ"א בדעתו הרחבה בתורה"ק ראה להכריע דמוציאין וכמו שעלה בדעת הרד"ך יע"ש בית כ חדר ח' ובשו"ת מכתב שלמה סי' צ"ג מ"ש בשם מהרשד"ם סי' קל"ג

ל) הלכות גירושין פ"ד הלכה יו"ד וכן צריך כו' כפין שעשאן ביתין או דלתין רישין לא סגי בלא גרירה דהיינו כל מה שנכתב בפיסול דאי לא הוי חק תוכות ופסול עי' בתשו' מהרלנ"ח וצ"ע ועי' בר"ן סוף פרק הבונה שכתב בשם חידושי הרשב"א בדין טעה וכתב דל"ת במקום ריש דיש תקנה למחוק התג ולתקן האות דזה לא מקרי חק תוכות ואם אמנם דהר"ן גופי' לא ס"ל הכי מ"מ אפשר דהריב"ש ס"ל כהרשב"א ובפרט בטופס הגט דס"ל להרבה פוסקים הו"ד בס' ג"פ סי' קכ"ו סק"ח. דחק תוכות אין פוסל בו פשיטא דסמך בזה על הרשב"א דס"ל דזה לא הוי חק תוכות ובעיקר דין זה כבר האריך הב"י בסי' ל"ב בדברי מהרלנ"ח ובדברי מהרד"ך החולק עמו והעלה דקי"ל כהרלנ"ח וע"ע בשו"ת דבר שמואל סי' פ"ט ובשו"ת ויקרא אברהם דק"ז ד"ה ואחר החיפוש

לא) שם פ' וא"ו הלכה א' השליח שעושה האשה גרסינן בירושלמי פ' האומר רבי אלעזר שאל חצירו של שליח מהו שתעשה כידו כו' וראיתי להטור סי' ק"מ שכתב ובהא מספקא לי ומרן כתב ולא ידענא מאי ס"ד לאפלוגי בינייהו ותמהני איך נעלם מרבותינו הירושלמי הלזה ולענין דינא נראה שהיא ספק מגורשת כיון דהוי בעיא דלא אפשיטא וצ"ע מה שתפס רבינו דגם מהטור אישתמיט הירושלמי זה אינו הכרע ולא קשה על הטור כ"א מה שהכריע לקולא בדבר שהיא בעיא בירושלמי ולא אפשיטא וכן הבין במראה פנים שם בירושלמי הלכה ב' דרק ממרן אישתמיט זה הירושלמי ועפי"ז ליתא להא שפסק רבינו שהיא ספק מגורשת דהא דעת הטור שהוא מגורשת גמורה ולא