משנה למלך אחרון (הרמב"ם) נו

חדר י"ב וז"ל ואעפ"י לפי מ"ש המרדכי בפ"ק דמציעא וכל דבר שתחילת דינו המוציא מחבירו עליו הראי' אין מועלת תקיפה שלאח"כ ומוציאין מיד התוקף כדאסיק רבא גבי ספק בכור בנ"ד מודה הוא שאין מוציאין מידה דדוקא כי ההוא דספק בכור שהכהן עצמו מסופק בדבר אבל בני"ד דאיכא רבוותא דמסייעי לה שיכולה היא לומר קי"ל כהני רבוותא ואייתי את ראי' יע"ש ובס' תקפו כהן סי' צ"ז ק"ג ק"כ והרי דמועיל תפיסה בספיקא דדינא ולא הוי כתפיסה דלאחר שנולד הספק דלא מהני וא"כ מאחר דקודם שנולד טענה זו דספיקא דדינא מצד תביעת כתובתה עמדו הנכסים בחזקתה וכמו שתפסה אותם דמי (לענין שאר ספיקות) כן ה"נ גם כשנולד אח"כ ספיקא דדינא הוי כמו תפיסה בספיקא דרבוותא דאם תפס מקודם הוי תפיסה מעליא ואין מוציאין ממנו וכן נראה עוד מדין שמובא בסי' צ"ג סעי' י"ד באלמנה עניה ששהתה שתי שנים דפליגי בזה הרמב"ם והרא"ש יע"ש בב"ש שכתב דהאלמנה מקרי מוחזקת בנכסים וחייבים במזונותיה וע"ע בשו"ת הרדב"ז בישנות ח"א סי' עי"ן ובשו"ת משאת משה בראשונות אה"ע סי' כ"ח מ"ש בענין זה ובמגילת ספר לאוין פ"א שכתב שם דמזוני דאית בהו חיי נפש ולא טרפא ממשעבדי אלמוהו לאוקמינהו בחזקתה יע"ש ותראה דגם במחלוקת דמעיקרא ס"ל דמזוני עדיפא מכתובה דבהו כולי עלמא מודים דמוקמינן הנכסים בחזקתה וע"ע בשו"ת ראש משביר מוריינו ח"א אה"ע סי' כ"ו ובס' שמן המשחה ח"א סי' פ"ט דס"ט שהעלה דגם בספק דמעיקרא נכסים בחזקת אלמנה קיימי כל זמן שלא נשאת

כח) פרק כ"א ה"א מציאת האשה כו' בתשו' מהרימ"ט כו' איך השמיט גדולי המחברים אשר נחלקו בזה כמ"ש הטור בשם הראב"ד כו' והרשב"א הסכים לדעתם כו' והתימה מהרב שהעלים כל זה וצ"ע ולדידי חזי לי בס' נתיבות משפט נתיב כ"ג ח"ו דקס"ה שכתב וז"ל יש לתמוה על רבינו שכאן כתב בסתם דבכל אופן שהרויחה הוא משל בעלה ואילו בחלק י"א מנתיב זה כתב דברי הרשב"א וכתב שכן עיקר ותירץ בזה שע"כ לא כתבו הראב"ד והרשב"א אלא לגבי יתומים דמעשי ידיה שחייבת להם הוא תחת מזונות אבל לא מציאתה וגם לא העדפה אבל גבי בעל דהעדפה ומציאה לבעל לא עדיף ריוח זה מהעדפה ומציאה דכולהו של בעל ואע"ג דהרשב"א הזכיר בעל טעמא דמלתא קאמר כו' וכתב שם עוד וז"ל וכפי הנראה שכן דעת מורי