משנה למלך אחרון (הרמב"ם) נה

דבר זה משא"כ בספר שאין לומדים בו בתמידות בודאי דלא נפלאת הוא לומר דט"ס יש במקום שאין דבריו מובנים ועפי"ז ניחא הא דלא חש החכם הגדול המובא בשו"ת הרד"ך בית ט"ו (כנראה שהוא הר"א מזרחי) לדברי ר"ת שהביא הרד"ך שם מלומר דט"ס יש בסמ"ג יען דס"ל דר"ת לא כתב דבריו אלא על המגיה בש"ס והמעיין שם ברד"ך בכתב התנצלות להחכם הנז' יראה שהוא הי' מפורסם לגדול הדור יותר מהרד"ך והוא כתב שטעות נפל בספרים ולא חש לטענת הרד"ך מדברי ר"ת ומוכרח לחלק כמ"ש

כו) שם פט"ז הכ"ב בד"א במקום כוי ודבריו מגומגמין דבר גדול דיבר הנביא כו' וצ"ע הנה הב"י בסי' ק' הביא ג"כ לשון זה של הה"מ ולא עמד כלל בזה ועיקרא דהאי מילתא באריכות בנתיבות משפט נתיב כ"ג דרצ"ח והנמשך ובתיקון סופרים על העיטור אות שובר ד' למ"ד והנמשך וע"ע בס' קרית מלך רב שיצא לישע הה"מ

כז) שם פי"ח ה"א ומשתתבע כתובתה כו' ויש לתמוה דדוקא ביתומים אומרים נתגנו הוא דאמרינן נכסי בחזקתה קיימי לא בספק מעיקרא אם יש לה מזונות כו' וצ"ע. עי' בס' בגדי שש להר"ש שמאמא אה"ע סי' צ"ג שהביא חילוק זה מכנה"ג שהשיב כן על מהרש"ך והמחבר הנז' כתב על זה וז"ל יש לצדד ולומר דהסברא הלא ודאי דהם חייבין במזונות ועדיין לא נתנו לה מזונות אלא דמס"ל אם במה שתבעה הפסידה המזונות בהא ודאי נכסי בחזקת אלמנה יע"ש ובשו"ת מקור ישראל סי' ס"ג דס"ט במ"ש בשם ס' קרית מלך רב ובשו"ת פני משה ח"ב סי' ע"ח דק"מ בדברי החכם השואל היכא דפליגי האלמנה עם היורשים שהיורשים אומרים שהנכסים אשר היתה שעבודה עליהם ספו תמו בהוצאות והני נכסים דקיימי אחריני נינהו ואלמנה טוענת דהני נכסי המה מהנכסים שהיו משועבדים לה אפילו שהיורשים טוענים בריא והאלמנה ספק עכ"ז זכתה האלמנה מטעם דהנכסים בחזקת אלמנה קיימי והרי דאפי' בספק דמעיקרא אמרינן נכסים בחזקתה קיימי ואף שהפנ"מ חלק שם על החכם מ"מ י"ל דע"כ לא פליג אלא התם מטעם דחזקתה לא עדיפא מתפיסה דלאחר שנולד הספק כיון דהספק הוא על הנכסים בעצמן משא"כ בתפיסה מעליא ונולד את"כ ספק פלוגתא דרבוותא אם ע"י תביעה זאת הפסידה המזונות או לא בודאי דבזה לית מאן דפליג וכולי עלמא ס"ל דהויא תפיסה ואין להוציא מידה וכמ"ש בש"ת הרד"ך בית ב'