משנה למלך אחרון (הרמב"ם) נד

הרגיש בדברי הרמב"ם הללו דהא פשיטא אם הרמב"ם הי' ס"ל כמ"ש בדעת רש"י לא הי' מרן כותב לנגדו מאחר דלא נמצא לתרי עמודי הוראה דלא ס"ל כן ואפי' אם נאמר דמרן ידע בהכרח דבריהם מאיזה מקום דלא ס"ל כן מ"מ לא הי' שותק מלישא וליתן בזה

כה) שם בד"ה ומקום שנהגו כולם כו'. כתב מרן הב"י בסי' מ"ה וכתב הרשב"ץ כו' ודברי התשב"ץ תמוהים כו' ואולי שיבוש נפל בספרים כו' וצ"ע עי' בדרכי משה שם שכתב ג"כ דהדברים הללו צ"ע ואסיק ליישב בדוחק ובלי שיבוש וכנראה שספר דרכי משה לא הגיע ליד רבינו אמנם יש להעיר במ"ש דטעות נפל בספרים הא בע"כ צ"ל דהטעות לא נפל בספרי הב"י שנדפסו בלא בדק הבית דאל"כ הי' מרן מתקן זה בבדה"ב שלו (וזה פשוט דהרמ"א ראה לספרי ב"י בלא בדק הבית) אלא ודאי דהטעות נפל בכת"י דהתשב"ץ וא"כ קשה איך מרן לא הרגיש בטעות גדול כזה ובהכרח לומר דלא נפל טעות ועפ"י מ"ש הד"מ ליישבם ומרן הי"ל דבר זה בפשיטות ולא עמד לבאר זה ולא שייך להקשות על רבינו איך לא חש להא שכתב הרמ"א ביו"ד סי' עט"ר דאין להגיה שום ספר עפ"י הסברא כ"א בראי' ברורה דזה אינו נקרא הג"ה כשאומר שכך צריך להיות יע"ש בפ"ת סק"ג ובש"ת חו"י סי' ח"י במ"ש נלע"ד שיש ט"ס בב"י כו' הן אמת שקשה מאוד להגיה ולשבש מ"מ היכא דמוכח ודאי שרי ובפרט בספרים הנדפסים שלנו שהרגל הטעיות נעשה להם כטבעי כו' יע"ש ובב"י אה"ע סי' קכ"ו על דברי פירוש הרמב"ם ונ"ל דט"ס הוא דמה ענין כתיבת לימהך ביו"ד ללשון שחוק לכן נ"ל להגיה וכן בב"י ח"מ סי' ג"ל וכתב הר"מ מקוצי ונראה דהאי מדרבנן טעות סופר הוא כו' ול"נ דאין כאן טעות וכיוצא לזה איתא בכמה מקומות ובהרבה ספרים רבו מספר שבעת לימודם כתבו שיש ט"ס בלי שום הסכמת עוד חכמים בזה (ואשר ע"כ אין להביא ראי' מבעל חיבורי הגהות כגון הגהות הב"ח וכדומה דאולי הם לא עשו זה אלא בהסכם עוד חכמים בני ישיבתם שהי' בהם ת"ח מופלגים והדעת נוטה לזה שכיון דבקביעות עשו זה בודאי שלא סמכו על דעתם לחוד בריבוי טעות כאלו משא"כ ממי שכותב בשעת עסקו בהלכה שיש ט"ס הוא ראי' נכונה דהדעת נוטה שלא הלך אז לישא וליתן עם עוד חכמים אלא היד כותבת עפ"י דעתו והבנתו) ונראה דיש לחלק בין הגהות שבש"ס ורש"י ותוס' דבזה יש לומר אם הי' טעות לא הוי שתקי קמאי מלהודיע