משנה למלך אחרון (הרמב"ם) נג

חדשה כו'. אלא דלפי דברי הר"ן דפי' דרואין אותה כמחצה על מחצה אף לפירש"י חיישינן וצ"ע ולכאורה קשה על רבינו דפשיטא לי' דביטול מנהג לא גרע מעיר חדשה והלא מצד הסברא נראה דמגרע גרע. אפי' אם לא נימא דרואין אותה כמחצה על מחצה מ"מ יש לחוש שמא זה שאנו דנין עליו הוא מאותן המקומות דמקדשי והדר מסבלי וכ"ש הוא מהא דחוששין למיעוטא. משא"כ בנתבטל המנהג ( שהי' למיעוטא הדרים שם) לקדש קודם הסבלונות מאיזה טעם נאמר דיש לחוש שמא קידש מקודם ושפיר קאמר שאין עוד לחוש לזה ואפשר דס"ל לרבינו כמו דס"ל למרן הב"י דראיית לא ראינו אינה ראי' אפי' במנהג וכיוצא לזה ודלא כהרמ"א וש"ך בח"מ סס"י ל"ז. וא"כ מאחר דאמרי' בכתובות דכ"ג דעבידי אינשי דמקדשי ומגרשי בצנעא. א"כ ליכא ראי' שנתבטל המנהג ועדיין יש לחוש למנהגם וכ"ש הוא מעיר חדשה דחוששין שמא נהגו במקומו בסבלונות. ועפי"ז צדק רבינו בתמיהתו ואי נתבטל המנהג מאי הוי וכי גרע מעיר חדשה ר"ל כמו שאין ידוע לנו מנהג דעי"ח כן אין ידוע לנו מנהג דעיר הזאת אף דחזינן דנבתטל מנהגם מ"מ זה אינו ראי' דהא עבידי אנשי דמקדשי בצנעא והם עדיין במנהגם ולא ראינו אינו ראי'. אבל הריב"ש ס"ל כהרמ"א והש"ך דבכגו"ז אמרינן לא ראינו הוי ראי' וכיון דלא ראו שמקדשין מקודם הסבלונות בודאי דנתבטל המנהג מכולם לקדש והדר לסבל

ומדי דברי נ"ל להביא ראי' לדעת הרמ"א והש"ך הנז' מדברי רש"י במשנה דזבחים דק"ג בהא דאין לא ראינו ראי' שכתב וז"ל שמא לא אירע בימיו שימצא טריפה אחר הפשט ואם אירע ושרפוה הוא לא ראה. ומדכתב שמא לא אירע בימיו נשמע דס"ל דדוקא בדבר דלא שכיח כלל שיכול להיות שיעברו כל ימי חיי האדם ולא יראה אותו מצד שלא אירע דבר זה בהא אמרינן לא ראינו א"ר. משא"כ בדבר הנהוג ושכיח פשיטא דלכו"ע גם לחכמים הוי ראי' לא ראינו. ודע דהרמב"ם בפ' אחרון מהל' פסוה"מ "מ הי"ט פסק כחכמים דעור יוצא לבית השריפה ומטעם דלא ראינו אינו ראי' אך אין להביא ראי' ממנו כיצד ס"ל בפלוגתת הב"י והרמ"א בזה דאולי ס"ל דזה דבר השכיח יותר מהא דנשים שוחטות (עי' בב"י יו"ד סי' א' בתשובה על דברי האגור) אף דזה דחוק לעשות פלוגתא רחוקה בסברות דלרש"י מציאת טריפה אחר הפשט אינו שכיח כלל וכלל כנז'. ולהרמב"ם יהי' זה שכיח כולי האי מ"מ מוכרח לקבל הדוחק הזה כדי שלא יקשה לנו על מרן הב"י שלא