משנה למלך אחרון (הרמב"ם) נב

משא"כ בקטן דאין מעשיו כלום בכל דבר וא"כ נהי דרש"י ס"ל דגם בזה אמרינן זמן ממילא קאתי. מ"מ כיון דאינו דומה ממש לפדיון הבן א"כ יש סברא לומר הא דלא חש רב בנתאכלו המעות לטענת שמואל התם בידו לקדשה מעכשיו הכא אין בידו לפדותו מעכשיו אלא במי שהוא בר מעשה ומטעם אחר אין בידו לעשות הדבר מעכשיו משא"כ בקטן שאין מעשיו כלום בזה גם רב מודה לשמואל דבעינן שיהיו המעות בעין בשעת חלות המעשה שעשה בהיותו קטן

ויש להביא סעד לחילוק זה מדברי הב"ח א"ח סי' ל"ב בדין נדבק אות לאות דפסול ואם גרר והפריד כשר דכתב שם דגם בשבת ויו"ט שא"א לגררו כשר דמאחר שיש תקנה לזה ורק דאיסור שבת רביע עלי' הוי בכלל כל הראוי לבילה אין במ"ב והרי דמניעה מצד איזה סיבה הגורמת אינו בכלל אינו ראוי לבילה והן ה"נ בפדיון הבן במעכשיו ולאחר שלשים דהגם דאין בידו לפדותו מעכשיו מ"מ כיון דהעיכוב אינו מצדו אלא רק מצד חסרון זמן הכתוב גבי פדיון הבן בכגו"ז אמרינן זמן ממילא קאתי והוי כמו שבידו לעשותו. משא"כ בקטן דהעיכוב הוא מצדו דאין מעשה קטן כלום בכל מילי. בזה יש לומר דגם רב מודה לשמואל וכדלעיל. ועי' בתוס' יבמות דצ"ג ד"ה ורב נחמן במה שכתבו שם אע"ג דרב מספקא לי' במעכשיו ולאחר למ"ד יום אי תנאה הוי אי חזרה כו' יע"ש. ובענין קטן שאביו קידש לו אשה הנה מרן ב"י בסי' מ"ג לא חש לדברי ר"י ברזילי שהביא מהריק"ו בשורש ל' אמנם בשו"ת פני משה ח"ב סי' ג' הביא בשם זקנו הראנ"ח ח"א דיש לחוש לקידושין הללו להצריכה גט וסברת ר"י ברזילי דס"ל דקידושין הללו מן התורה ודלא כמ"ש מהרי"ט בדעתם שאינן אלא מדרבנן יעש"ב בשני הטעמים דס"ל בדעת ר"י ברזילי דהוא דלא כהבנת הנוב"י וחתנו הגאון הו"ד בפ"ת שם סי' מ"ג ותשו' הראנ"ח והפנ"י לא היו לפניהם וגם הפ"ת לא ראה את דבריהם בזה דאל"כ לא די בזה שהביא שם דלא חשו לדברי ר' בצלאל אשכנזי סי' ד' ודעימי' דאולי ע"כ לא חששו אלא משום דס"ל דאין חשש בקידושין הללו אלא מדרבנן אפי' לדעת ר"י ברזילי. משא"כ לסברת הראנ"ח דקידושין מן התורה יש לומר דהיו חוששין להחמיר בשל תורה

כד) שם פ"ט הכ"ח מקום שנהגו כו' וכתב הה"מ בשם הרמב"ן דבמקום חדש שאין מנהג ידוע חוששין לסבלונות כו'. ולכאור' נראה דהריב"ש פליג כו' ואי נתבטל המנהג מאי הוי וכי גרע מעיר