משנה למלך אחרון (הרמב"ם) נא

מד"ס כו' אלא הלל של חנוכה בלבד שמדברי סופרים. וע"ש בהה"מ שציין מקורו מהא דברכות י"ד ק"ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן לא כ"ש. וע"ש בכ"מ שהביא מסה"מ לרבינו שמצות הלל דרבנן ועכ"ז קרא אותי ד"ס וכן בפ"ג מהל' נדרים הי"ט פגע בו חנוכה ופורים ידחה נדרו הואיל ואיסור הצום בהם מד"ס הרי הן צריכין חיזוק וידחה נדרו מפני גזירת חכמים הרי להדיא דד"ס הוי דרבנן דהא חנוכה בודאי אינו אלא מדרבנן. ויותר נראה לומר בדעת הרמב"ם דגם בק"כ מספקא לי'. וכמ"ש זר"א לענין קרוביו דאם ואישות יען דבשורש ב' כתב שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו כתוב בתלמוד שלמדוהו באחת מי"ג מדות אם ביארו הם בעצמם שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו אחר שהמקובלים אמרו שהוא דאוריי' ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן ונשמע מזה דלא כחילוק הלח"מ בין ג"ש לשאר מדות אלא כל המדות שוים לענין זה. והחילוק הוא דוקא אם איתא ביאור זה בתלמוד או לא. ומאחר שהרמב"ם השיב (הובא שם בדברי הרמב"ן) על השאלה למה שאמר קידושי שטר ד"ת וקידושי כסף מדבריהם מפני שמצא הכרח בתלמוד דשטר הוי מה"ת מבואר דבכסף אין הכרח שהוא מה"ת. וא"כ עכ"פ לא הוי אלא ספיקא ולפי"ז אפשר לדחות דברי הש"י אפי' אם לא נחלק כהלח"מ דהא שוב ליכא כאן ממה נפשך. ותמיהת רבינו יהי' ג"כ מיושב וענין זה סובל אריכות גדול ואני לא באתי אלא לברר דברי רבינו על שמיאן בחילוק הלח"מ וליישב תמיהתו על הה"מ

כג) שם ה"ז קטן שקידש בד"ה ודע דלפי מה שכתבנו דלרש"י מהני הקידושין ביומא שנשלם זימניה שיחולו לאחר שיגדילו יש להסתפק אי בעינן שיהיו המעות בעין בשעת חלות הקידושין. ולכאורה נראה שדין זה תלוי בסוגיא דבכורות דמ"ט כו'. ולפי"ז נראה דבני"ד אליבא דרב אפי' נתאכלו המעות הוו קידושין כו'. ומ"מ עדיין לבי מהסס בדמיון זה דאפשר בני"ד אפי' אליבא דרב בעינן שיהיו המעות בעין וצ"ע מה שלבו של רבינו מהסס בדמיון זה משום דכיון דלדעת החולקים על רש"י בע"כ לומר דני"ד לא דמי לפודה בנו בתוך שלשים שיחול הפדיון לאחר שלשים וטעמא דידהו מצד הסברא דס"ל דלגבי קטן שיהנו מעשיו דהשתא לאחר שיגדיל לא אמרינן זמן ממילא קאתי ודוקא במי שהוא בר מעשה בכל הדברים ורק שהיא מחוסר זמן מצד גרמת המעשה דהשתא שרוצה לעשות בהא אמרינן זמן ממילא קאתי,