משנה למלך אחרון (הרמב"ם) נ

האם פסולין מד"ת או מדבריהם ורע"ק ס"ל שאינו אלא מדבריהם. והרמב"ם פסק כוותי' ויתבאר מזה דלא כמ"ש התשב"ץ בח"א סי' קנ"ה בהבנת הרמב"ם דקרובי האם פסולין מה"ת ס"ל ורק לענין המצות קרא אותם שהם מדרבנן ואחריו נמשכו עוד גדולי הפוסקים כמבואר בש"ך ח"מ סי' ג"ל על דברי הרמ"א שם שהביא דעת הרמב"ם דקרובי האם אינן פסולין אלא מדרבנן. ומאחר שמצינו ירושלמי דמשמע ממנה דהרמב"ן צדק בהבנתו בדעת הרמב"ם בפירוש קרובי אם ודלא כהתשב"ץ מי יכול לעשות חילוקים ולחלוק בזה על הרמב"ן ואם כי נראה לו לחלק מ"מ מאן דלא ס"ל הכי ודאי לא משתבש ולא שייך לדחות לדינו ודברי הש"י יש להם מקום לקבלם יען לא ס"ל החילוק דהלח"מ. וכן מבואר מדברי רבינו בכאן דלא ס"ל לחילוק זה אך מאי דקשה על הגאון הש"י נהי דחילוק זה לא ס"ל מ"מ הא בע"כ אית לן לחלק בין ק"כ לקרובי האם דהא בקרובי האם הביא הרמ"א דעת הרמב"ם דאינן פסולין אלא מדבריהם. ובק"כ לא מצינו שהביא לדעתו דאינם קידושי תורה הגם שיש לו סיוע לזה מרבותיו של רש"י יבמות ד"צ ע"ב וע"ש ברש"י במ"ש וג"ש בסיני נאמרה וכל י"ג מדות דנראה מזה דלא ס"ל החילוק דהלח"ם. והנראה לי בדעת הש"י דס"ל כגירסת מרן הכ"מ בהרמב"ם פ"ג מאישות ה"כ וכהבנת הראב"ד בדעתו דק"כ אינן ד"ת יע"ש בהשגות א"א אין פרצה גדולה מזו כו' ומזה שלא הביא הרמ"א לדעתו אין להביא ראיה דהא גם בעדות דקרובי אישות לא הביא דעתו הגם דלהרמב"ם שוין הן בדינם ממש עם קרובי האם כמ"ש בפי"ג מהל' עדות

ואם אמנם בדחיית דברי הלח"מ נתחזקה תמיהת רבינו על הה"מ מ"מ יש מקום בראש ליישבה עפ"י מ"ש בשו"ת זר"א יצחקי יו"ד סי' ל"ה דקכ"א ד"ה אמנם המקדש בעדים דמה שכתב הה"מ בקרובי אם וקרובי אישות דמקודשת מספק ר"ל דספק אצלנו אם פסולייהו הוי מד"ת או מדרבנן דס"ל להה"מ דהרמב"ם ספוקי מספקא לי' בדעת חכמי התלמוד מה ס"ל בזה ולא משום שהספק הוא בפסולי עדות דרבנן אם חוששין לקידושין או לא ודלא כהתשב"ץ שהובא בב"י סי' מ"ב דס"ל בדעת הרמב"ם שהמה פסולים מה"ת בודאי יע"ש וא"כ איכא נ"מ טובא אם הם נקראים ד"ס יען דד"ס דהכא אינו אלא מצד ספיקא ולא דמי לקידושי כסף. ובאמת מצינו דלשון ד"ס בהרמב"ם הוי מדרבנן בפ"ג מהל' מגילה וחנוכה ה"ה אעפ"י שקריאת הלל מצוה