משנה למלך אחרון (הרמב"ם) מה

משאת משה חיו"ד סי' ה' דל"ה ד"ה ונראה לענ"ד ועכ"פ מידי פלוגתא לא נפקא ומהרשד"ם אינו יחיד בסברתו ומעתה שקטה תמיהת רבינו אלא זה אחד מהמקומות שיש להביא ראי' לדעת מהרשד"ם

יז) הלכות שקלים פ"ד ה"ו בסד"ה ועוד נ"ל כו' דלרבנן בסו"פ בתרא דמציעא דאית להו חיישינן דילמא לא ימסרם יפה לציבור צריך נגר ליישב דמה חששא היא זו מאחר דקי"ל דדברים שבלב אינן דברים וכעת צל"ע הנה שם בהגה' רמז לתרץ זה במ"ש הרא"ש והתוס' לנדרים דכ"ח דדברים שבלב המוכיחין הוויין דברים דכיון דאנן סהדי הו"ל כאילו פירש בהדיא ולא הוו דברים שבלב ושם במציעא פירש רש"י שנוח לו שיקרבו משלו. והרמ"א בח"מ סי' ר"ז כתב דבמתנה הוויין דברים ולדידי קשה איך בא לפשוט הקדש מחולין הא אמרינן בשבועות דכ"ו דגבי תרומה וקדשים דברים שבלב הו"ד ופריך ונגמר מינה ומשני דחולין מקדשים לא גמרינן והשתא מאי קמייתי לפשוט מהא דמצינו באומדנא המוכיח הוי דברים שבלב דברים לבטל המתנה נהי דבחולין מהני בקדשים דחמירי דלא צריכי שום דיבור ומעשה אלא בגמר בלבו סגי מניין דאומדנא המוכיח תבטל מעשה ההקדש. ועוד הא בבתרא דקמ"ח בעי הגמרא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו בלא שיור ועמד מהו ונשאר בתיקו והרי הקדש חמור ממתנת הדיוט דהדברים שבלב המוכיחין לבטל מתנתו להדיוט לא הוי דברים המוכיחין לגבי הקדש שהקדיש (וע"ש בדקמ"ו ע"ב בתוס' ד"ה מאן תנא) ואולי מהאי טעמא מיאן רבינו בזה הפשיטות ונשאר בצ"ע. ועוד צ"ע בהא דקידושין דמ"ט ע"ב זבין לנכסי אדעתא למיסק לארעא דישראל ונאנס ולא עלה דכתבו התוס' דאם פירש דבריו בשעת המכר שהוא מוכר מחמת שרוצה לעלות לא"י המכר בטל. וכן פסק הרמב"ם בפי"א מהל' מכירה ה"ח ובש"ע ח"מ סי' ר"ז ואם גם בהקדיש נכסיו אדעתא דהכי כן הדין. ואפשר דזה מישך שייכי בהא בעיא דבתרא דקמ"ח הנז' ועכ"פ צדקו דברי רבינו דלבר מן כל דין שכתבנו עוד זאת הא כמעט כל הפוסקים לא ס"ל הא דהרמ"א דיש חילוק בין מתנה למכר. וכמ"ש בשו"ת בעי חיי ח"מ ח"א סי' ק"ו דקכ"ו ד"ה וכד מעיינינן שפיר דכיון דלא חזינן בשום פוסק זה החילוק בין מכר למתנה דאם איתא דהכי ס"ל לא הוו שתקי מינה לאודועי כי דרכם לפרש ולא לסתום יע"ש. וא"כ נאמר דקושית רבינו הוא אליבא אותם הפוסקים דלא ס"ל לחלק בין מכר למחנה ובפרט שכבר הוכחנו דאפי' אם נימא