משנה למלך אחרון (הרמב"ם) מד

דגו"א דאינו חייב לבערו ועל קושיא בתרייתא דעכו"ם בלקיחת דמיו נסתלק והוי הפקר וישראל לא ניחא לי' דלקני כדי שלא לעבור יש לומר דאם אמנם כי כן אמרינן בהשואל דצ"ו איסורא לא ניחא לי' דלקני מ"מ הא כתב הטור והש"ע בסי' תמ"ח דזה אינו אלא דוקא היכא דאינו ניכר מתוך מעשיו שחפץ בו. משא"כ היכא דניכר מתוך מעשיו שחפץ בו כגון הכא דמחזר עליו לקנותו וקנהו ומקבל עליו לשמרו כש"ח בכגו"ז ודאי דלא שייך הא דלא ניחא לי' דלקני איסורא ונוחים ומיושבים דברי הריב"ש. ועי' בשו"ת חוקי חיים דקל"ד במה שדחה דברי רבינו אכן דבריו דחוקים כיע"ש בפרט בטעמו שכתב דגוי המוכר יודע שישראל אין אוכל חמץ בפסח ולכן אינו מסתלק ממנו עד שיבא ליד גוי הקונה. ולפי"ז צ"ל דהגוי יודע דגם לקנות חמץ בשביל אחר הפסח אסור וא"כ מגוי שאינו חריף כולי האי מותר לקנות. ודברי הריב"ש נתנו לשיעורין וזה דחוק טובא

טז) הלכות לולב פ"ח ה"ז בד"ה אך חזות קשה ראיתי בדברי התוס' כו' וזה דבר מתמיה וכעת צל"ע הא ודאי דדברי התוס' סתראי נינהו אך עכ"ז אינו כ"כ מן התמיהות דהא כתב הכנה"ג ביו"ד סי' נ"ה הגהב"י אות מ"ז (בדין נחתך עצם אמצעי שלא במקום צומת הגידין דהרי"ף והרמב"ם וסייעתו מכשירים) וז"ל. אבל הרשד"ם בקיצור הלכות טרפות סי' נ"א כתב דמי שמורה להתיר עתיד ליתן את הדין כי האוסרים רבים וגדולים התוס' ור' יונה והרשב"א כו' א"כ ודאי מי שמיקל ראשו בכך אינו אלא מן המתמיהים ע"כ ותמיהני שכתב שהתוס' קיימי בדעת רש"י. ור' יחיאל (ה"ד בתשו' הרא"ש כלל כ"ף דין ט"ז) כתב שהתוס' קיימי בסברת הרי"ף וכפי הנראה הרא"ש הודה לדבריו ואולי דתוס' הללו אינם מצויינים והרא"ש דבר על ר"ת והרשד"ם מדבר על תוס' אחרים אבל איני יודע באיזה מקום מהתוס' ראה כן אם בא לומר מפני שלא חלקו על רש"י זה כלל מחודש אצלי עכ"ל הכנה"ג. ומבואר מזה דאין לתמוה בדברי התוס' אם סתרי דבריהם יען דשתי כיתות נינהו. וכן נתבאר עוד מדברי מהרשד"ם בחא"ה סי' קכ"ז. ועי' בשו"ת בעי חיי ח"מ ח"א סי' נ"ז דמ"ה בד"ה עוד אחרת יש מש"ב וחידוש שלא העיר מדברי מהריק"ו תחילת שורש נ"ב שכתב וז"ל ונחזור לענין שכתבתי כ"ש הכא דר"ת ור"י והתוס' קיימי כוותייהו מובן מדבריך שאתה עושה שלש כיתות ר"ת ור"י והתוס' ואני אומר כי כת אחד הוא כו' יע"ש. ובשו"ת