משנה למלך אחרון (הרמב"ם) מב

(ובזה יהי' מיושב קושית היפ"מ בירושלמי פ"ק דמגילה על הא דאיתא שם דכתב ולשון התורה ניתן ע"י עזרא והקשה דכיון דעזרא שינה גם הלשון מי נתן כח להבאים אחריו לברור להם לשון הקודש דיש לתרץ דזה הבירור הי' בהסכמתו). ועכ"פ אנו לומדים מזה דיש נ"מ רבה בין היכא שנשתנה הענין להיכא דלא נשתנה. וא"כ בנידון דהנוב"י שנשתנה הענין וגם יש לפרש דעת החולקים על ר"ת כמו שפירש הוא פשיטא דאין זה עקירת דברים ובצירוף כל הא שכתבנו להצדיק דבריו ובסברת הה"מ והב"י שגם הם ס"ל כסברתו נראה דאין שום חשש לסמוך עליו למעשה אכן כבר כתבתי כי אני לא באתי אלא לפלפל בדבריהם הקדושים ולא להורות הלכה עד שיסכימו בזה גאוני הדור המפורסמים בהוראה בסברא ישרה ובקיאות טובא בתלמוד ובפוסקים כי זה הוא העיקר לדעת מהריק"ו שורש ק"ע יע"ש בהתוכחו בזה עם מהרי"ב בסוגיא דסו' אלו מציאות והוריות. ולע"ד יותר מסתברין דברי מהריק"ו וכן נראה מפסק הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ב

יד) הלכות חמץ ומצה פ"ב הי"א וכן שני בתים כו' ומרן שם בב"י כו' וכתב לחד תירוצא כו' וצ"ע מדברי רבינו נראה שהבין בדעת מרן דבתירוצא בתרא אתי לבטל תירוצא קמא לגמרי ולא יש ממנו נ"מ לדינא דאל"כ מאי קשיא לי' על מרן מדין דשני ציבורין דליכא חידושא ואפי"ה נחשב שמא אכלו כלו לספק הלא אם נימא בדעת מרן דלא אתי לבטולי לתירוצא קמא אינו קשה מדין דשני ציבורין דנהי דליכא התם חידושא עכ"ז נחשב לספק שמא אכלו כולו משום דאיכא בהדי' ספיקא דמצה או חמץ דחשיב טובא וכמ"ש מרן בתירוצא קמא והיכא שהתוס' מתרצים שני תירוצים נראה דס"ל דשניהם אמתיים לענין דינא וכמ"ש בס' לשון למודים חיו"ד ד"ו ד"ה ואמנם יש לאסור וא"כ יש לומר דגם מרן הולך בדרכם דרך הקודש וכוונתו בתירוצא בתרא לומר דדין תשעה ציבורים יש בו שני טעמים על ספק גרוע שמא אכלו כולו דנחשב גבי' לספק טעם א' משום דאיכא גבי' ספק דמצה או חמץ דחשיב טובא. וטעם ב' משום דדין קבוע כמחצה על מחצה דמי חידושא הוא ולכן אפי' ספק גרוע נחשב ג"כ לספק אבל לעולם גם בדין דשני ציבורים נחשב ספק גרוע שמא אכלו כולו לספק מטעם הראשון

ומה שהקשה רבינו מדין ציבור אחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ונכנס לחצר שלפני הבית ואין ידוע אם נכנס לבית או לא