משנה למלך אחרון (הרמב"ם) לט

דמלבד כי דבריו אינם מסתברים בזה דהא כל מי שטועה אינו טועה אלא מחמת גרמת עיונו הנפסד וא"כ מי יקרא כופר לדידי'. זאת ועוד גם הראי' שהביא אינו ראי' דהיכן מצינו שאמרו שמועה בשמו. ואם כוונתו על אותה שמועה בלבד הנה אפשר לומר דזה אמרו משמו ע"ד דתנן בפ"ק דעדיות מ"ו למה מזכירין דברי היחיד בין המרובים לבטלן שאם יאמר האדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני אתה שמעת וכתב שם הרמב"ם שמודיעין לו שזה הדבר שלמד הוא דעת יחיד וכבר נדחה כן ה"נ הזכירו דבר זה בשמו להודיע שנדחו דבריו וכמו שאמר רב יוסף שרא לי' מרי' וכל זה להבנת הרדב"ז בדעתו. אבל האמת הוא כפירוש המפרשים שגם הוא לא אמר כן אלא שאין ראי' לזה מן הפסוקים דאפשר לפרשם על חזקי' ועי' בתורת העולה פי"ט מראשון מ"ש בדעתו. אבל בקבלה שיש לנו בביאת המשיח לא הי' מכחיש ח"ו ורק על דבר שאמר שאין ראי' מן הפסוקים על זה לחוד אמרו שרא לי' מרי') כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' קידוש החודש ולא נתפרסם עדיין בימי רב אסי ענין הטעם משום בקיאות בקביעות דירחא משא"כ אחר אביי ורבא (ודע דבהכרח לומר דגם בזמן רב אסי הי' מקדשין מקומות הרחוקים עפ"י החשבון וכן נראה מלשון הרמב"ם שם ה"ג שכתב ומאמתי התחילו כל ישראל לחשוב בחשבון זה. וגם בא"י שהי' מקדשין עדיין עפ"י הראי' עכ"ז הי' בקיאין בהחשבון ג"כ וכמו שפרש"י שם בסוגיא דביצה ד"ד ד"ה והא רב אסי מבדיל דקסבר קי"ל בקביעא דירחא) שהיו הרבה שנים אחר רב אסי ונתפרסם טעם דבקיאות בקביעא דירחא לא הו"ל למיעבד תרי יומי וכסברת הרא"ש דבטעם ידוע לעולם כאשר בטל הטעם בטלה הגזירה. ומתרץ לי' משום דשלחו מתם הזהרו כו'. ולכן אפי' לרב אסי (ועי' בתוס' סוכה מ"ג ד"ה לא ידעינן ובחידושי הרשב"א שם מ"ש בזה דלא כהתוס'). ולסברת הרא"ש ג"כ ניחא דעבדינן תרי יומי משום שמא יחזור הדבר לקלקולו. ועי' בכ"מ פ"ב מהל' ממרים ה"ב מ"ש בזה והוא דלא כפירש"י וע"ע שם בהשגות הראב"ד מעיטור שוקי ירושלם בפירות שבטלה ריב"ז אחר החרבן מפני שנתבטל הטעם והיוצא מכל זה דדבר זה אם נתבטל הטעם בטלה הגזירה מידי פלוגתא לא נפקא אמנם יש רבים וגדולים דס"ל כתשו' הרא"ש הנז' וא"כ מאי קול רעש להרעיש על גדול הדור שנראה לו לפסוק בדינא חדא כדעת הסוברים בזה להיתרא להצדיק את הצדיק דמעיקרה ה"נ ר"ת אשר כמוהו בפלפולו לא הי'