משנה למלך אחרון (הרמב"ם) לח

טעם מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד כדאמרי' בר"ה ד"ל לענין חדש בטעם שיהא יום הנף כולו אסור כן ה"נ יש לחוש שיאמרו אשתקד מי לא עשינו מלאכה דאטו כו"ע דינא גמירי דהקרבן גורם לאסרו במלאכה משא"כ היתר טלית של פשתן אין לחוש לכשיהי' לנו תכלת שיאמרו אשתקד מי לא לבשנו טלית של פשתן דהא תכלת גופי' גזירה הוא שמא יקרע סדינו בתוך שלשה או משום כסות לילה וכמ"ש זה בב"י בסי' טי"ת בשם הרא"ש

ועוד נראה להביא ראי' לדברי הרא"ש דהיכא דטעם ההיתר ידוע לעולם אינו צריך מנין אחר להתירו מהא דפליגי רב ורב אסי בשני ימים טובים ש"ג אם קדושה אחת היא דחכמים קבעום על בני הגולה וכחד יומא אריכא שוינהו. או אינו אלא מצד עצמן עשו כן ופריך בגמרא והשתא דידעינן בקביעא דירחא מ"ט עבדינן תרי יומי ומדלא אמר הניחא לרב אסי אלא לרב מ"ט עבדינן תרי יומי נשמע דלכו"ע פריך גם לרב אסי ומאי קשיא מהא דידעינן בקדי"ר הא אע"ג דנתבטל הטעם לא נתבטל חק חכמים שקבעו עליהם לעשות ב' ימים ובהכרח דס"ל להגמרא דאע"ג דרב אסי ס"ל דלא נתבטל חק חכמים בביטול הטעם מצד הא דידעינן בקביעותא מ"מ לא ס"ל כן כ"א בטעם היתר שאינו ידוע לכל דהא בזמן רב אסי עדיין היו מקדשין עפ"י הראייה דהא עד זמנם של אביי ורבא שהיו הרבה שנים אחר רב אסי היו מקדשין עפ"י ראייה (יען דהם היו בזמן הלל בנו של ר' יהודה נשיאה נכדו של רביה"ק שתיקן העבור ואין זה ר' הלל שהי' בזמן רב יוסף רבו של רבא שאמר עלי' שרא לי' מרי' לר' הילל על הא דאמר אין משיח לישראל סנהדרין דצ"ט וחס לי' לזרעי' דרבה"ק שיאמר כן והבט וראה מ"ש בשו"ת הרדב"ז בישנות ח"א סי' קפ"ז דהטועה באחד מעקרי הדת בעבור עיונו הנפסד לא יקרא בשביל זה כופר דהרי הלל הי' אדם גדול וטעה באחד מעקרי הדת ולא חשבוהו כופר דאל"כ איך הי' אומרים שמועה משמו והטעם מבואר כיון שאין כפירתו אלא מפני שחושב שמה שעלה בעיונו אמת א"כ אנוס הוא ופטור כו' יע"ש. ולפי הבנתו בדבריו כפשוטן אין נוחה לנו לתפוס דבר זר כהאי בדעת הלל נשיא הדור ונכדו של רביה"ק גם מלשון הרדב"ז שהי' אדם גדול ולא כתב נשיא הדור ותיקן העבור השנים משמע ג"כ דזה אינו הלל נכד רבה"ק

אמנם בעיקר דברי הרדב"ז יש לומר אחרי המחילה רבה מכת"ר