משנה למלך אחרון (הרמב"ם) לז

דליתא להאי טעמא שרי בחו"ל ובש"ע כתב בלשון נראה דשרי גם בא"י והא דמותר להסתחר בסת"י מטעם דעכו"ם שבזה"ז לאו עוע"א הן אעפ"י דהרמב"ם בפי"א ממא"ס לא ס"ל כן (ועי' בשו"ת מהריט"ץ סי' י"א ובספרי ד"מ סי' יו"ד מש"ב בדעת הרמב"ם) יען דבכל אלו יש לומר דמעיקרא לא גזרו ולא נתקן אלא רק באלו המקומות דשייך בהו הטעם לגזור

אבל מ"מ לא יספיק חילוק דנא ליישב הכל. ויש לסתור חילוק דנא מדברי התוס' ביצה ד"ל ד"ה תנן אין מטפחין מטעם כלי שיר שכתבו דלדידו שרי שאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר ואף אם נאמר גם בזה שהוא דומה למים מגולין וכמ"ש מרן הב"י בסי' של"ט הגם שהוא דחוק לומר זה דהגזירה דשמא יתקן כלי שיר לא הי' בכל המקומות אלא במקום שלא היו בקיאין מ"מ בע"כ לומר דליתא להאי חילוקא מדברי התוס' דע"ז דט"ו ד"ה אימור שכתבו וז"ל והשתא דחזינן דלכו"ע בין לרשב"ם ובין לר"ת אסור למכור לעכו"ם עגלים וסייחין וכל בהמה טמאה. ע"כ יש לתמוה במה אנו סומכין עתה למכור כו'. ויש לומר דלפי מסקנת התלמוד דשרי למזבן ע"י ספסירא ומפרש טעמא משום דלא ידעה לי' לקלא ניחא דגם בהמות שלנו אינן מכירות בקולנו וליכא למיחש לנסיוני גם אין רגילות להשאילם ולהשכירם מיהו מאותם שרגילים לשכור לעכו"ם קשיא ומדוע לא קשיא להו ביותר מזה מהא דנתבטל הטעם לא נתבטלה הגזירה. וכן עוד ראי' לדברינו מדברי הרמ"א ביו"ד סי' י"ב באיסור לשחוט בתוך גומא דבזה"ז שאין דרך עובדי ע"ז בכך יש להתיר בדיעבד. וע"ש בט"ז ובש"ך דזה קאי אשוחט לתוך ימים ונהרות וע"ש בפלתי שהקשה מהא דדבר שנאסר במנין צריך כו'. ותירץ דהרמ"א אינו קאי דוקא אשוחט בגומא בשוק דאיסורו משום דאיכא שם רבים ועתה חזר השוק למקום מוצנע יע"ש. ועכ"פ לדעת הט"ז והש"ך דזה קאי גם אהנך דסי' י"א יקשה קושית הפלתי ובהכרח לומר דהיכא דבטל הטעם בטלה הגזירה וכמ"ש הרא"ש בטעם היתר טלית של פשתן בזה"ז וכדלעיל

ומדברי התוס' רי"פ מקום שנהגו דגם בזה"ז אסור לעשות מלאכה בע"פ אחר חצות דכיון שנאסר אז אסור לעולם אף שטעם להתיר בזה"ז ידוע הוא לעולם דאין לנו קרבן אין סתירה לזה (מלבד דהרז"ה פליג בזה וס"ל דמותר בזה"ז דשאני התם דאיכא