משנה למלך אחרון (הרמב"ם) לה

רבנן התם משא"כ במי שגילח ערב הרגל דאיכא בזה קצת צורך וגם כבוד יו"ט האחרון י"ל דליכא בזה גזירת חכמים אלא רק מטעם איסור מלאכה אסור לגלח. וע"ש בנוב"י שכתב לבאר דמאחר שגם הוא אסור לגלח בח"ה משום מלאכה לכן לא חשיב זה במשנה דרי"פ ואלו מגלחין (אבל הא יש חילוק אם האיסור הוא מצד מלאכה שאז מותר ע"י פועל עני משא"כ כשהוא מצד שלא יכנס מנוול לרגל). ולע"ד נראה עוד ליישב דברי ר"ת דאין ראי' לנגדו מהא דלא חשיב זה במשנה בהדי הנך מהא דבעי בגמרא באומן שאבדה לו אבידה אם מותר. ואי ס"ד דכל דלא תני במשנה אסור מאי מבעיא ובע"כ לומר דס"ל להגמ' דזה אינו הוכחה דיש לומר תני ושייר וכמו דס"ל לר"ת דמתיר במי שגילח ערב הרגל ע"י כל פועל (דלא כהבנת הנוב"י) ולא קם לנגדו קושיא דנא

ועי' בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' תקל"א במה שנשאל בחולה שנתרפא בחה"מ אם מותר בגילוח והשיב דנראה לו דאסור מטעם דלא חשיב זה בהדי הנך. ובתוס' די"ד ד"ה אומן כתבו דיש להסתפק בחולה ונתרפא אם מותר לגלח והרי דלא ס"ל להוכחה דמאי דלא חשיב במשנה הוא אסור (ותמוה על מרן הב"י שלא הוזכר שם לדברי התוס' הללו). ועכ"פ מצינו דגם התוס' לא חשו לזאת הקושיא שהקשו על ר"ת. וא"כ יש לומר דבדינא של ר"ת גם התוס' ס"ל כוותי' ואינו יחיד בזה ויותר ניחא שנאמר בדעתו כהבנת הנוב"י דהא כבר הוכחנו דגם הה"מ ומרן ב"י ס"ל דאיסור מלאכה נשאר גם אחר שגזרו לאסור מטעם שלא יהי' מנוול ברגל. והמעיין היטב בדברי הגאונים שחלקו על הנוב"י יראה כי לא נעלם מהם דסברתו היא סברא נכונה אלא שלא הודו לו מטעם שחשו להקל בדבר שהחמירו בו חכמי הדורות. וא"כ צע"ג איך לא חש לזה הנוב"י ואשר נראה לי להיות מליץ טוב בעדו שלא חש לזה יען דבדורות הקדמונים הי' מנהגם לגדל זקנם כמו בזמן התלמוד. וכמו שנראה מחידושי הרשב"א ברכות די"א באחד שאמרו לו זקנך נאה ומגודל אמר להם הא כנגד המשחיתים דפירש שם (דלא כפירש"י דה"ק דלכך הוא מגדל זקנו כדי להוציא מן הצדוקים המשחיתים את זקנם ובודאי דהאי השחתה אינו ר"ל בתער דבזה גם להצדוקים אסור אלא ר"ל במספרים. וגדולה מזו מצינו דגם לשון גילוח מתפרש במספרים כדאיתא במכות דכ' יכול יהא גילחו במספרים יהא חייב. ובטור סי' תקפ"א לשון המדרש