משנה למלך אחרון (הרמב"ם) לג

לפירושו ועוד הא כתבו התוס' שם בסוגיא בד"ה יש עוד דלפירש ר"י לכו"ע בתחלת הסגר רואין להקל ומבואר מזה דמה שכתבו שם בסתמא דלרבי לא תמצא רואין להקל הוא לפירש"י משא"כ לפירש ר"י משכחת לה גם אליבא דרבי

יג) שם הי"ט בסוד"ה ובגמרא אמרינן תניא כו' אך מ"ש רש"י ואינן קרבים ביום השמיני בזמנן לא הבנתי כוונתו כו' ודברי רש"י צל"ע הנה מדברי רש"י שכתב שם דמוטב לקרב זמן הקרבה ולא לאחר נראה להדיא דאין כוונתו דהשתא יקרבו בזמנם. וארבע תיבות הללו ואינם קרבים ביום השמיני נכתבו בדרך אגב ולא בדוקא כי באמת אין שום אופן ליישבם ודברי רבינו צדקו ואין להאריך אך מה שראיתי לעמוד בפרק זה בדברי הה"מ הי"ח שכתב וז"ל בגמרא בעי אומן שאבדה לו אבידה בערב הרגל מהו כו' תיקו ומדהשמיטו רבינו והרי"ף והרא"ש משמע דנקטו לה לחומרא. ויש לתמוה על רבינו והרא"ש דסברי דמלאכת חוה"מ דרבנן למה לא פסקוה לקולא עכ"ל. וכמ"כ כתב מרן הב"י בסי' תקל"א

ולענ"ד לא זכיתי להבין כוונתם במה שתמהו רק על הסוברים דמלאכת חוה"מ דרבנן דהא גם למאן דס"ל דהוא דאוריי' ג"כ יש לתמוה כן דהא איסור גילוח בחוה"מ לא מטעם מלאכה הוא דאסור אלא גזירת חכמים הוא כדי שלא יכנסו לרגל כשהן מנוולין כדאיתא במו"ק די"ד וע"ש בתוס' ד"ה ושאר כל אדם מאי טעמא אסורין שכתבו אעפ"י שהיא מלאכה הי' לנו להתירה לצורך מועד. ומבואר מזה דאיסור גילוח אינו אלא גזירת חכמים מטעם הנז' וא"כ בלא טעם דס"ל דמלאכה בח"ה דרבנן ג"כ יש לתמוה למה לא פסקוה לקולא. ולא מצאתי תירוץ מספיק לזה אלא להכריח מכאן דס"ל כסברת הגאון נוב"י בקמא סי' י"ג דכאשר אסרו חכמים הגילוח בח"ה משום שלא יכנס לרגל מנוול נשאר ג"כ בו איסור מלאכה דלא התירו זה משום צורך המועד כדי שלא יכנס מנוול לרגל ואפי מי שגילח ערב הרגל דליכא בו גזירה שלא יכנס מנוול מ"מ אסור לו לגלח בח"ה מטעם מלאכה דליכא בזה צורך גדול להתיר לו משום כבוד יו"ט האחרון דהא גילח בעיו"ט ולכן נשאר איסור גילוח מטעם מלאכה אצל כל אדם חוץ מאלו הנחשבים דרי"פ ואלו מגלחין והנ"מ בין שאסור מטעם מלאכה או מטעם שלא יכנס לרגל שאינו מנוול יתבאר לקמן) והשתא ניחא דברי הה"מ שהקשה למה לא פסקו לקולא האי בעיא דאומן