משנה למלך אחרון (הרמב"ם) לב

הקל תחלה ובזכרוני שבנוב"י חא"ח עמד בזה ליתן טעם לרבינו שלא פירש כן וכשאני לעצמי (שאין אתי כעת הנוב"י) לא ראיתי טעם למאן בזה, וע"ע בדברי הר"ן פ"ק דביצה בסוגיא ותבין דברי הה"מ

יב) שם פ"ז הט"ז בד"ה ומ"מ לא יכולתי להלום כו' וצ"ע ע"ש בד"ה ודע דבגמרא אמרינן שרבינו הביא הוכחה לזה הצ"ע דהתוס' לא גרסי זה ואם כי זה פשוט כי כן הוא דמאי טהור ומאי תחילת הסגר כיון שלא נסגר נקרא טהור מ"מ לענ"ד נראה כי יש מקום לחלק ולומר דטהור היינו מי שלא בא לכהן ובזה כו"ע לא פליגי דלא חזו לי' ר"ל שאין עליו חיוב לבא לכהן וכ"ש שאין לכופו דבשאר הימים כופין אותו לבא לכהן דמצות עשה היא (וכמ"ש הרא"ש בפ"ג דנגעים מ"ב) ותחלת הסגר דהיינו מי שבא לכהן להראותו את נגעו ובזה כו"ע לא פליגי דחזו לי' דכיון שבא לכהן בודאי שיהי' לו לשמחה כשידע שהוא טהור ואם לא ימצא טהור לא יפסיד. וכמ"ש התוס' בד"ה בהסגר ראשון דבזה לא שייך לטמאו משא"כ במי שלא בא לכהן שהוא אינו משתוקק לידע את דינו ולא יחשב לו לשמחה מידיעת דינו בהקדם ולכן כו"ע ס"ל דלא חזו לי' כיון שאינו נשכר בשום דבר אך מי הוא זה שיבא הרהיב עוז בנפשו להכריע נגד רבינו בלי ראי' מפורשת בדבר שהאריך והרחיב לבא בעומקא דדינא ובודאי דהעיקר הוא דהתוס' לא גרסי האי חיליקא בטהור כו"ע לא פליגי וכמ"ש רבינו

ברם זאת קשה לי על רבינו שביאר כל דבר הקשה באריכות טובא ולא עמד בהאי בעיא דסוגיא די"ד ע"ב מצורע מהו שינהיג צרעתו ברגל (ופירש"י שלא יבא אל תוך המחנה ושקלי וטרי בזה אביי ורבא לפשוט זה מברייתא ומדיוקא דדינא דכהן גדול והלא הא אמרי' בסוגיא דידן ד"ו דפלוגתא דתנאי הוא אליבא דרבי. מר סבר צוותא דעלמא עדיף לי' ומר סבר כו' ועכ"פ כו"ע ס"ל דנוהג צרעתו ומשלחין אותו וביותר קשה דרבינו הביא זה הבעיא לקמן ולא נתעורר בזה ומה שנשאר רבינו בצ"ע בסוד"ה הנה הארכני מילין דלפירושו בכוונת התוס' דבהסגר ראשון לא שייך לטהרו או לטמאו משכחת לה רואין להקל גם אליבא דרבי דס"ל דאין הכהן ורשאי לשתוק וא"כ כיצד כתבו התוס' בד"ה (אמר רב אשי] בסתמא דלרבי לא תמצא בשום אחד רואין להקל הנה שם בד"ה ודע דבמלתא דרבא כתב רבינו להכריח פירושו בהתוס' וז"ל והכי דייקא דבריהם שכתבו שהרי לא נזקק לו הכהן הנה בתוס' שלפנינו לא נמצא אלו דברים וא"כ אין הכרח