משנה למלך אחרון (הרמב"ם) לא

שהעיר בזה. וגם הביא שם הרבה פוסקים דפשיטא להו מאי דמבעיא לרבינו וס"ל דאין לחלק בזה בין חיל לשבת. ומעתה לא נשאר לנו ספק אלא בדין דקנאין אי גם בזה אין לחלק בין חול לשבת אמנם הספק הזה אינו אלא לפי ההנחה דברודף אחר חבירו להורגו הורגין אותו גם בשבת הוא דבר פשוט מצד הסברא. וכמ"ש רבינו פשיטא לי אך למה שנתבאר בסנהדרין שם דאיצטריך לאשמעינן אין לו דמים בין בחול בין בשבת דס"ד אמינא מידי דהוה אהרוגי ב"ד דבשבת לא קטלינן נשמע דהסברא הוא שלא להרוג אותו בשבת א"כ בדינא דקנאין פוגעין יש לומר דוקא בחול אבל לא בשבת דמאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי כהא דזבחים ד"ז. ומעתה יש לתמוה על המחב"ר שהעיר על רבינו שכתב זה מסברא דנפשי' ולא הרגיש בהערה גדולה מזאת שהוא כתב דפשיטא לי' דבר זה מצד הסברא ובגמרא אמרינן דמצד הסברא הוה אמינא שאין להורגו בשבת וא"כ סברתו הפוכה מסברת הגמרא וצ"ע

יא) הלכות יו"ט פ"ב ה"א אפרוח שנולד כו' כתב הה"מ ועגל שנולד בשבת כו' ואי הכי אפי' נבילות וטריפות מאכילין אותו כו' וצ"ע וליכא למימר דמשום דמותר לחולה משום הכי ליכא בו איסור מוקצה והכנה. וכוונת הה"מ שכתב ואפי' ביומו מותר לחולה הוא בחולה שיש בו סכנה. אבל לא בא לפסוק זה הדין אלא הוא טעם ליש מתירין ביו"ט אחר השבת דהא כתבו התוס' בפסחים דמ"ו סוע"ב דלא אמרינן הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה דכיון דלא שכיח לא אמרינן הואיל והכריחו זה בראי' עצומה דא"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיב"ס. גם לא ניחא לרבינו לומר כמ"ש הלח"מ שם דמיירי בחולה שאב"ס ובעבר ושחט דהא פרכינן ביבמות ד' יו"ד משכחת לה דאי עבר ונסב ומתרץ דאי לא קתני והן ה"נ יש לומר בדברי הפוסקים דלא קתני דאי. והנראה לי לומר דמיירי בחולה שיב"ס ואף שמאכילין אותו נבו"ט מ"מ נ"מ לענין הא דתניא ביומא דפ"ג דמאכילין אותו הקל הקל תחלה. ואם זה העגל שנולד בשבת אסור ויש עוד עגל שנולד קודם שבת מאכילין אותו מעגל שקודם השבת משא"כ כשנאמר שהנולד בשבת מותר מאכילין אותו מאיזו שירצו לשחטו ודבר זה פשוט ונכון ליישב דברי הה"מ במ"ש ואפי' ביומו מותר לחולה דלא תימא שמתירין דוקא ביו"ט הסמוך אבל בשבת גופי' לא לזה אמר דאפי' בשבת מותר ונ"מ לענין חולה שיב"ס להאכיל אותו