משנה למלך אחרון (הרמב"ם) ל

לענין קנאים פוגעין. ועוד מה יצא לנו מזה שנתרץ דלא נתפס באיסורא דקנאין הא אם דינו כגוי אפי' זולת דין קנאין) מ"מ איסור דאורייתא הוא כמ"ש לעיל דאורייתא עכו"ם הבא על בת ישראל (ור"ל בדרך זנות דבדרך חתנות בין בזה ובין בזה דאורייתא לדעת הרמב"ם שפסק כר"ש ודלא כהטור בסי' ט"ז שדחה לפסקו יע"ש) ואפי' אם נאמר כמ"ש הנמוק"י בפ' בן סו"מ וה"ד בכ"מ פ"ה מיסוה"ת אהא דאמר רבא הנאת עצמן שאני דלית לי' דרשא דאל תקרי לבת אלא לבית דא"כ הוי ערוה וגם להנאת עצמן אסור אלא ס"ל דפנוי' היתה וליכא בזה איסור דאורייתא (ומבואר שם דגם בדינא דקנאין ליכא) אלא ב"ד של שם גזרו בזה וצ"ל דהא דאמרי' שם דאורייתא לאו דוקא אלא לגזירת ב"ד של שם קרוי דאוריי'. וכן נראה מדברי הרמב"ם בפי"ב מאס"ב שכתב דבדרך אישות לוקין מה"ת. אבל הבא כו' משמע דבדרך זנות גם בישראלית לגוי ליכא. אלא מ"מ מטעם גזירה שתבא לידי חתנות יע"ש. אבל סוף כל סוף יקשה איך לא חש לגזירת ב"ד של שם ובע"כ דלכל דבריו לאו דוקא וכמ"ש במעשה רוקח שם. וגם לענין חתנות הוא כישראל ולא קשה מיהושפט אפי' שצדיק גמור הי' ובת שמעון אפשר שנשאת שלא מדעת אבי' או אפשר דס"ל כהטור דאיסור חיתון דשאר אומות אינו אלא מדרבנן ועדיין לא נאסר. וכמ"ש שם בחולין ועדיין לא נאסר יינן של נכרים. והך סוגיא דב"ד ש"ש גזרו אתיא אליבא דר"ש וכמ"ש הרמב"ם כוותי'

נחזור לענינינו במאי דמסתפקא לי' לרבינו יעוי' בכנה"ג א"ח ובמג"א סי' של"ט ובס' אהל"י כהן אות יהרג וא"י האריך לדחות דברי רבינו והעלה דאין לחלק בזה בין חול לשבת וכמ"ש

ואמנם אגב ראיתי לבאר דמה שכתבנו דלגזירת ב"ד של שם קרוי לי' דאורייתא. לכאורה הוא דוחק מעט אכן מצאתי בב"י א"ח סי' תי"ח שכתב והא דאמרי' ר"ח דאוריי' אסמכתא קרובה לענין איסור תענית אבל אין ה"נ דלא מיתסר אלא מדרבנן. וע"ע בש"ך ח"מ סי' כ"ח מ"ש בשם מג"א על ס' המצות ועפי"ז הוא אינו דוחק כלל. עוד נהדר אנפין לדברי רבינו שכתב ברודף אחר חבירו להורגו פשיטא לו דמחללים שבת כו' דנראה דלשונו אינו מכוון דמשמע דדין זה אינו מפורש והלא בסנהדרין דע"ב גרסינן ת"ר דמים לו בין בחול בין בשבת. אין לו דמים בין בחול בין בשבת. והביא לזה הברייתא להלכה הרמב"ם בפ"ט מהג"נ ה"ז. שוב ראיתי בספר מחב"ר סי' של"ט