משנה למלך אחרון (הרמב"ם) כט

ולא בעינן בזה שיהיו ישראלים בשעת מעשה מדפריך בסנהד' דע"ד והא אסתר פרהסיא הואי (ור"ל דמסתמא אותו רשע לא עשה מעשה עם אסתר בפני עשרה מישראל וכן ס"ל להר"א מזרחי ותירץ בזה קושיתו למה לי קרא להתיר יפ"ת הא זה הוי בצינעא ובזנות והתורה לא אסרה אלא דרך חתנות יהו"ד בלח"מ פ"ח מהל' מלכים ואיך אפשר דשלמה לא יחוש לאיסורא רבא דקנאין פוגעין אלא ודאי דלא היתה עוע"ז ומאי דאמרי' בשבת דנ"ו בשעה שנשא שלמה כו' ואמרה לו כך עושין לע"ז אפשר לומר שאמרה לו שבני אומתה עושין כך ועי' בב"י יו"ד סי' קכ"ד שכתב בחד פירושא דהא דאמר רבא ידענא בבר שישך דלא פלח לע"א (בע"ז דס"ה) דלאו שהוא מאומה דלא פלחא ע"ז אלא מטעם שהוא אינו עובד אע"פ שבני אומתו עובדים ויע"ש בב"י דבזה לבד הוי דינו כגר תושב אע"פ שלא קיבל עליו ז' מצות והן ה"נ לענין קנאין וכן נראה מדברי הה"מ בהלכות אס"ב שם

ואיבר א משלמה אינו קשה דהעיקר כמ"ש הרמב"ם פי"ג משם דגיורי גיירה וכמו שאמרו שם בגמרא דיבמות ולא ס"ל לדרב פפא דהעיקר כסתמא דגמרא אך מה שקשה הוא מיהורם בן יהושפט שלקח בת אחאב וידוע דיהורם בן אחאב ישראל מומר הי' כמ"ש התוס' בע"ז דכ"ו ע"ב ודינו כגוי לכל דבריו כמ"ש בא"ה סי' קכ"ג ומסתמא גם אחותו כן היתה ועכ"פ בת אחאב היא שהי' עובד ע"ז ויעי' רש"י חולין ד"ד ד"ה אחאב וסייעתו וכן יקשה עוד מהא דכתב בסה"ד ג"א תרל"ד דבת שמעון חשמונאי נשאת לתלמי מלך מצרים וישראלית לנכרי יותר חמור מישראל לנכרית דהא אמרינן בע"ז דל"ו אלא דאורייתא עכו"ם הבא על בת ישראל ואתו אינהו וגזור כו' וא"כ הא ודאי דגם לענין דינא דקנאין פוגעין איתא בישראלית לגוי דפוגעין בה ואיך לא חש לזה ואפשר דהא שכתב דדינו כגוי לכל דבריו לאו דוקא ולענין קנאין אינו כגוי וכמו בגיטין וקידושין שהוא כישראל וסעד לזה מהא דכתב בס' מעשה רוקח בפ"ג מהל' גירושין דלשון הרמב"ם שכתב כגוי לכל דבריו הוא מגומגם דהא לענין גו"ק הרי הוא כישראל אך ראיתי בשו"ת מרן הב"י בדיני גיטין וגירושין שאלה יו"ד דבהוציא את עצמו מן הכלל לדברי הכל אינו נקרא בן ברית והרי הוא כגוי זולת לענין גיטין וקידושין וא"כ י"ל דזה כוונת הרמב"ם שכתב כגוי לכל דבריו שאינו נקרא בן ברית (ועי' בתוס' סנהדרין דע"ב ס' ע"ב ובמג"א סי' קפ"ט) ומדאינו נקרא בן ברית א"כ י"ל דדינו כגוי גם