משנה למלך אחרון (הרמב"ם) כז

כדי שלא יוכל לחזור בו הלוקח ואין לומר דשאני קנין מעות דחכמים אמרו דלא יקנו זה אינו דהא בסי' קצ"ח כתב הרמ"א דאם התנו בהדיא דמעות יקנו קני וכתב שם בסמ"ע בין שהתנה הלוקח בין שהתנה המוכר ושתק הלוקח ומשמע מזה דהיכא דניחא להו בקנין מעות לא אמרו בזה דמעות אינן קונות וביין דידוע לכל דניחא לי' להמוכר בזה (לדברי הש"י דהוי כמוכר מפני רעתה) כדי שלא יתחרט הלוקח א"כ הו"ל כמו שהתנה המוכר והלוקח שתק והדרא הקושיא לדוכתא דמדוע הוכרח לבא ביין לקידוש לטעם מצוה ומוכרח דלא ס"ל כהש"י

ט) הל' שבת פ"ה ה"ו הכורך דבר כו' ותמיהני מגודל חכמתו כו והרי"ף פי' אפי' כרך כו' וממ"ש בסוף דבריו ומטעם זה מותר לתת כו' וצ"ע אפשר להליץ בעד מרן דס"ל בדעת הטור דליכא פלוגתא לדינא בין רש"י להרי"ף ומ"ש הטור ורב אלפס פירש דאפי' כרכו סביבו שו"י אינו ר"ל דלרש"י אסור אלא שבא לומר דשם מפורש כן להדיא אבל גם לפירש"י י"ל דס"ל דגם לכרוך סביבו שרי מהטעם דתלוי בכוונה כמ"ש שם ולשון הטור שכתב ומטעם זה מותר לתת קאי אחרי הבנתו מקודם דלא פליגי בדבר זה לדינא ולכן מטעם זה מותר לתת ואין זה רחוק לומר כן בדעת רש"י דהא הה"מ כתב כן לפרש דבריו שס"ל כהרמב"ם ודעת הרמב"ם דגם לכרוך סביב הפתילה שרי ודלא כהלח"מ יע"ש) אם כוונתו להוסיף אורה ומ"ש שם מרן הב"י ומיהו אפי' לדעת רש"י יש להתיר בדבר שאינו ראוי להדליק בפני עצמו ר"ל אפי' לפי' הרא"ש בדעת רש"י כמובן

י) שם פכ"ד ה"ז אין עונשין בשבת כו' אך מאי דמספקא לי כו' אפשר שאין מצילין אותו בנפשו בשבת שלא הותר לנו לחלל שבת בשביל להצילו מן העבירה כו' אבל לרבנן דאית להו דאפגימה קפיד רחמנא יש להסתפק אם הורגין אותו גם בשבת וצ"ע הנה דברי רבינו קשים להבין וכי בחול הותר לנו דמו כדי להציל אותו מלעשות עבירה הא אפי' לרבנן דלית להו דר"י משום דמסרה נפשה לקטלא מ"מ ס"ל דרק אפגימה אקפיד רחמנא ולא אאיסורא וכמ"ש בסנהדרין דע"ד ריש ע"א בתוס' ושם ע"ב ברש"י ד"ה במקפדת על פגמה (ומ"ש שם רש"י במשנה כדי להצילו מן העבירה ר"ל משום פגמה שיש בזה העבירה) וא"כ מה ספק בזה הלא אם רציחה הותרה משום פגמה כ"ש דאיסור שבת הותרה ומאי דוגמא זה למחוייבי מיתות בי"ד הא שם העונש לא בא אלא על העבר ועוד שם יכול לקיים העונש לאחר