משנה למלך אחרון (הרמב"ם) כה

אפי' להסוברים כהנתיבות דלא עקרו בזה קנין משיכה ולבר מן דין אפי' אם הי' מקום לומר דכו"ע ס"ל כהרמב"ם וכהבנת א"כ בדעתו דהיכא דלא שייך לומר נשרפו חטיך אינו קונה במשיכה מ"מ אין מזה ראי' למצוה דבזה אוקמו אדאורייתא לייפות כחו דלוקח שיקנה גם במעות ולא לעקור ממנו קנין דמשיכה

ובע"כ לומר כן דאל"כ איך נוהגין לקנות אתרוגים בלי מעות וכל הפוסקים לא פלפלו בזה אלא אם קנין דרבנן (משיכה) מהני לדאורייתא עי' שע"ת סי' תרנ"ח ואם איתא דעקרו בזה קנין משיכה א"כ גם קנין דרבנן לא יש בהם אלא ודאי דכו"ע ס"ל דגבי מצוה לא עקרו קנין דמשיכה וא"כ בנידון הס"ת דשו"ת זר"א גם הרמב"ם והחינוך מודים דמשיכה קונה וליכא פלוגתא והגאון ראש"ל הי"ו היטב לראות וכתב ואם הדוחה ידחה (ואך יש לדקדק מדוע כתב בלשון ואם הלא ודאי הוא כן) דההוא דהרב זר"א בדלא נתן מעות ולא חש להוכחת הנז' ואולי מטעמים שכתבנו ואמנם מה שהעלה לדינא דספרים אינם נקנים רק במשיכה אפי' כשאינו קונה אותם למסחר כ"א ללמוד בהם מטעם דלעיל דהמוכר עצב ולכן אינו מתכוון להקנותו בלי משיכה והתוס' בכתובות דמ"ז ד"ה שלא כתב לה כתבו דמקח וממכר אינו תלוי בדעת הקונה לבדו דהא איכא נמי דעת המקנה לע"ד אחרי המחי"ר כראוי זה אינו דהאי טעמא דהמוכר ספר הוא עצב כשאינו עושה ספרים ע"מ למכרם איתא נמי ביין וכל דבר כשאין לו בשביל מכירה וכדאיתא בברכות ד"ה ע"א מדת בשר ודם אדם מוכר לחבירו חפץ מוכר עצב והי"ל להפוסקים לחלק בקונה יין לקידוש בין מוכר מצד דחקו או מצד שיש לו יין למכירה והא שכתב דהמוכר מפני שהוא עצב אינו מתכוון להקנותו בלי משיכה ג"כ קשה דאטו תקנת קנין משיכה היתה לטובת המוכר (דנימא דמצד שהוא עצב אינו רוצה לוותר על טובתו) הלא לטובת הלוקח תקנו זה מטעם שלא יאמר לו נשרפו חטיך ועוד הא כתבו התוס' בבכורות דח"י סוע"ב דבמקום מצוה קני אפי' בלא קנין מטעם דהמקנה גמר ומשעבד נפשי' וא"כ בקונה ס' ללמוד בו דהוא מצוה בודאי דהמקנה גמר להקנותו להקונה בהמעות שקבל בעדו אפי' דלא עשה משיכה ואין לומר דשאני הכא משום דמצטער במכירתו דמה יועיל בזה ומה ירוח כיון דדינא הכי דקונין אותו במעות לחוד למה לא יתכוון להקנותו ועוד אם איתא להא מדוע לא חיישינן בהא דארבעה פרקים דהטבח