משנה למלך אחרון (הרמב"ם) כד

לבד ובקונה יין מבעה"ב לא יקנה במעות לבד. וחילוק שיעורין כאלו לא ראינו ונדבר עוד בזה לקמן דמקודם ראיתי לעמוד בדברי הרב השואל שכתב דמדין שהובא ברמ"א שם סי' קצ"ז במכר ספר ונתן לו חציו והלך ומשך כו'. וכן מהא דשו"ת זר"א יו"ד סי' זיי"ן שכתוב שעדיין לא קנה הס"ת ולא משך אותו דנראה מזה דגם בספרים תקנו משיכה. הנה לדעתי דבר זה אין לו שחר דמאי ראי' הוא לנדון זה מהא דרמ"א הא ודאי דיש מקום ברא"ש לומר דכשאינו קונה ללמוד בהם כ"א למסחר תקנו משיכה ואפשר דמיירי בכה"ג שם. וכן הא דכתב שם דאפי' אם נאמר דזה מיירי כשלא נתן מעות ומשו"ה הוצרך לבא למשיכה מ"מ אם איתא דס"ל דמעות קונות בלי משיכה א"כ היכא דמשך ולא נתן מעות באנו למחלוקת כמ"ש באמרי בינה ח"ב קונטרס קנינים סי' י"ב דמהרמב"ם פ"ג מהל' מכירה ה"ו בדין כשבית הלוקח שהחפץ הנמכר מונח שם מושכר למוכר שכתב לא תקנו לו חכמים משיכה שהרי המקח ברשות הלוקח ומשנתן הדמים נקנה המקח דמשמע דבכה"ג דלא שייך לומר נשרפו חטיך בעלי' ואוקמי אדאורייתא שמעות יהיו קונות לא תקנו חכמים משיכה וזה דלא כנתיבות המשפט בסי' קצ"ו בקושיית הפנ"י אמאי עבד כנעני יקנה במשיכה הא לא שייך הטעם דנשרפו חטיך שכתב עלה דאף דלא שייך הטעם מ"מ לא עקרו רבנן קנין משיכה ולא פלוג רבנן. וא"כ כיון דיש פלוגתא בזה לא הו"ל למינקט בסתמא דלא קנה הס"ת ולא משך והגם דיש לדחות הוכחת אמרי בינה בהרמב"ם דיש לפרש כוונתו שלא תקנו לו חכמים שלא יקנו המעות כ"א משיכה ותבלים מצאתי לפי' זה דאל"כ יקשה עליו מדין עבד כנעני דפסק בפ"ה מהל' עבדים דנקנה בכסף ובמשיכה. מ"מ עדיין מידי פלוגתא לא יצאנו דהא בס' החינוך פרשה בהר מבואר דהיכא דאוקמוהו אדאירייתא דאינו קונה עוד במשיכה כ"א בכסף זת"ד ותבלין הללו אין בהם טעם דהלא זה קושית הפנ"י שהובא בנתיבות שהביאו הגאון אמרי בינה דבנתיבות כתב להיפוך מהבנתו בהרמב"ם ועכ"ז לא חש לזה דמצא ליישב זה. וא"כ מאי מציאת תבלין איכא בהאי עוד זאת עיקר דבריו קשים דלו יהי' דהרמב"ם סובר כמ"ש הגאון א"ב בדעתו (וגם החינוך ס"ל כן) דהיכא דמעות קונות אינה קונה משיכה מ"מ מאי זה ראי' דמדנקט סתמא לא קנה הס"ת ולא משך נשמע דמשיכה קונה בספרים ולא מעות אדרבה מדנקט לא קנה ולא משך ר"ל לא קנה שלא נתן מעות וגם לא משך ומשו"ה לא קנה אליבא דכו"ע