משנה למלך אחרון (הרמב"ם) כג

וצ"ע אי דוקא לכתחילה הוא דאסור או דגם בדיעבד יש לפסול ודלא כשאילת יעב"ץ

ז) שם פ"ד ה"ה אבל אם הניח כו'. וזה סותר למ"ש בסי' ב' כו' וצ"ע: אין זה סתירה. דהא ר"ת הוא הראש מהסוברים לברך שתים. ואפי"ה ס"ל דברכת להניח קאי גם על תפילין של ראש וכמ"ש הרא"ש בשמו הו"ד בב"י סי' כ"ה וז"ל וכתב הרא"ש דכר"ת מסתבר שעיקר תיקון הברכות כך היתה בתחילת הנחתה תקנו לברך להניח וקאי נמי על של ראש. וכשמניח של ראש מברך על מצות שזו היא גמר המצוה כו' יע"ש. וא"כ מזה שכתב בסי' ב' כי ברכת של יד שייכא גם על תפילין של ראש אין שום גילוי דעת דס"ל שלא כר"ת וזה פשוט וברור

ח) הלכות ס"ת פ' יו"ד ה"ב ואסור לאדם למכור כו'. אך אני מסתפק לדעת הרא"ש כו' וכי גרע ס"ת שיש בו טעיות מחומשים כו'. לענ"ד אפשר לומר דגרע דהטעם דס"ל להרא"ש דאסור למכור חומשים משום דהאידנא לומדים בהם ומצות כתיבתם יותר ממצות כתיבת ס"ת להניחו בבהכ"נ לקרות ברבים. וכמ"ש בבאה"ג יו"ד סי' ע"ר משא"כ בס"ת שיש בו טעיות דאסור ללמוד בו מטעם ואיסור לימוד בס' שאינו מוגה וכמו שצוה רע"ק לרשב"י למדהו בספר מוגה בפסחים קי"ב ויע"ש ברש"י ד"ה בחדתא. אבל עכ"פ הא ודאי דחומשים עדיפי דכולם יכולים ללמוד בהם. ועוד יש עדיפות דהא ספר שאינו מוגה אסור לשהותו יותר משלשים יום (אפי' כשאינו לומד בו וצ"ע בזה). וא"כ לענין מכירה בודאי דגרע ס"ת שיש בו טעיות מחומשים מוגהים וגם לדעת הרא"ש הוא מותר למכור

ואגב אמרתי לבאר מאי דיש להסתפק בדין אחד דמכירת ספרים דהנה בחולין דפ"ג בארבעה פרקים אלו העמידו דבריהם על ד"ת דאמר ר' יוחנן ד"ת מעות קונות ובחו"מ סי' קצ"ט ברמ"א בשם מהרי"ל דגם בקונה יין לקידוש הדין כן. יע"ש בהגהות הגרע"א א"ח סי' תרמ"ט בקונה אתרוג במעות בלי משיכה (ובמג"א סי' שס"ט בקונה ככר לעירוב במעות) ויש לעיין אם גם בקונה ספרים הדין כן וראיתי בשו"ת שמחה לאיש מהגאון ראש"ל הי"ו בח"מ סי' כ"ב וכ"ג שהובא מחלוקת בזה. ולהלכה העלה דספרים אינם נקנים רק במשיכה ולא דמי ליין לקידוש וטעמו וחילוקו דחוק כאשר יראה הקורא דטעמו מפני שהמוכר יין אינו עצב והמוכר ספרים הוא עצב. א"כ נתת דבריך לשיעורין דכשקונה ממוכר ספרים אשר מסחרו בזה יקנה במעות