משנה למלך אחרון (הרמב"ם) כ

הלכה כמותו לבד בקצת מקומות שידעו שהלכה כחבירו החולק עליו וכח הי' ביד חכמי התלמוד לקבוע ההלכות כאשר נראה בעיניהם. אך לא קבעו אלא על מה שהוצרכו לקבוע כגון על דינים שהיו נוהגין בימי חכמי התלמוד. וא"כ הגם אם נימא דלא קבעו ההלכות בפלוגתא דליתא בתלמודא דידן מ"מ מצד טעמא דידהו הסברא היא נותנת דגם בתלמודא דירושלמי יהי' נוהג כלל זה. אך כיון דזה אינו אלא רק מצד הסברא ולא מכח קביעות דידהו. א"כ היכא דיש הכרע קצת נגד זה לא משגחינן בהאי כללא ולדעת הראב"ד שם בהל' בכורים דס"ל כר"ל משום הכרע שהביא שם. וע"ז השיב מרן דזה לא מכרעא. וא"כ לא נניח הכלל שבידנו דהלכה כר"י. אבל לעולם גם מרן מודה דכלל זה אינו נוהג בירושלמי. וע"ע בב"י ח"מ סי' ס"ז בד"ה כתב בעל התרומות מה שתמה מרן עליו שפסק כרב ולא כר"י בהא דפליגי כירושלמי בדין פרוזבול אם צריך שיהא קרקע ללוה ולמלוה. והנה גם שם יש לפרש דברי מרן ע"ד שכתבנו. ועפי"ז נוחים ומיושבים דברי מרן שנשאר רבינו בצ"ע ואם נפרש כוונת הצ"ע של רבינו על הרשב"א שסותר א"ע מתשו' לתה"ב. וגם מדוע לא חש מרן לדבריו שבתשו'. הנה כבר דברו בזה בעלי הכללים ובכמה דוכתי מצינו סתירה כזאת והי מינייהו תפסינן עיקר לדינא. ויעי' בפ"ת אה"ע סי' קכ"ז סק"ז ופמ"ג יו"ד סי' ס"ח במ"ז וכבר האריך בזה בשו"ת בעי חיי ח"מ סי' ס"א ד"ה והייתי רוצה והגאון בעל שד"ח שליט"א בכללי הפוסקים. ויע"ש בד' י"ד בסוד"ה ובשו"ת משיב דבר שדעתו נ"י הסכים להסוברים דפסקים עיקר. וע"ע בשו"ת חיים שאל ח"א סי' ע"ד (בענין קבלת סברת מרן) בזה שכתב אדרבה תשו' הם הלכה למעשה ועדיף מהש"ע. אמנם בהשמטו' לשם כתב על תיבות ועדיף מהש"ע ולא אכחד דיש לצדד דדוקא דיניו הכתובים בש"ע קבלנו ונשמע מזה דטעם שהתשו' יהי' עדיפי מהפסקים מפני שהם הלכה למשה אינו טעם כעיקר דאל"כ מאיזו סברא יקבלו זה ולא זה דעדיף מההוא וע"ע בב"י יו"ד סי' שמ"א ולפיכך פסק רבינו כדבריו בפסקים שהיו אחרונים. ומבואר מזה דאין לנו אלא זה שהוא אחרון הוא עיקר. אבל הטעם שהם הלכה למעשה אינו טעם כלל. ואדרבה בתשו' יש לחוש שמא לנחיצת השואל לא עיין ככל הצורך לזה וגם שמא מפני איזה טעם נסתר כתב כן כמו דמצינו בשו"ת הרמ"א בסי' י"א בשנותו את טעמו בין קמא לבתרא. ובהתנצלות הכתוב שם על