משנה למלך אחרון (הרמב"ם) יט

אינו מועיל זה אלא שיהיה כמלתא דלא אתמר בי' הלכתא כמאן. ועוד אפשר לומר דלא כתבו התוס' כן אלא בכללא דרב ושמואל. משא"כ בכללא דרב ור"י דעדיף טפי וע'"פ מ"ש המ"ע בפי"ז מהל' שבת שגדל ר"י בסיבת הנשיא בחכמה ובישיבה יע"ש מאחר דפשטא דמימרא דתמר בת יפ"ת היתה נוטה לדברי רב לית לן בהא דהו"ל תרי לגבי חד. משא"כ בהא דרב ור"י הלכה כר"י לא יועיל הא דפשטא דמימרא כוותי' משמע כיון דאפשר לפרשה גם אליבא דכשנגדו

ועוד יש לי ראי' לדברי ממ"ש הכנה"ג בסי' כ"ג הגהב"י או"ד בהא דתנן חולין דל"ב אם שהה כדי שחיטה פסילה דרב ס"ל כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף ושמואל ור"י ס"ל לקולא אפי' בהמה לעוף) וז"ל הרי"ף כתב והלכתא כשמואל ור"י דהו"ל תרי לגבי חד ואין דבריו של אחד במקום שנים וק"ל דאמאי הוצרך לומר משום דהו"ל תרי ת"ל משום דרב ור"י הלכה כר"י אפי' חד לגבי חד. וכן נמי קשה למ"ש הרא"ש בפ"ג דבכורות בשם הר"ר יונה. דלענין נתינתו לכהן הו"ל ר"י ושמואל תרי לגבי חד. וי"ל דהאי כללא דרב ור"י הלכה כר"י אינו אלא כשאין כלל אחר מתנגד לו. אבל הכא שיש כלל אחר מתנגד לזה דהיינו רב ושמואל הלכתא כרב באיסורי. א"כ מאי חזית דסמכת אכללא דרב ור"י הכר"י ולא סמכת אכללא דרב ושמואל הלכה כרב. ולכך הוצרך לטעם דהוו רבים לפסוק כוותיי' כי' יע"ש, ומאחר דגם בדברי מרן יש לטעון טענת הכנה"ג מאי חזית דסמכת מוכרח לומר דכוונתו כמ"ש דמטעם רבים הו"ל לפסוק כשמואל ור"י ולא כתב הא דקי"ל כוותי' לגבי רב אלא לרווחא דמלתא ולכן אין הכרע כלל מכאן בדעת מרן שהוא סובר דכללא דרב ור"י נהוג בירושלמי ולכאורה יש להכריע דעתו שס"ל דנוהג האי כללא בירושלמי מפ"ו דהל' בכורים הי"ט שכתב שם וז"ל ורבינו פסק כר' יוחנן שמחלק בין נחתום לאחר. והראב"ד סובר דלא קי"ל כוותי' אלא כר"ל ונסתייע בזה כו'. ויש לומר לדעת רבינו שאין לנו לדחות הכלל שבידנו דהלכה כר"י לגבי ר"ל. וההוא עובדא שנסתייע מזה הראב"ד לא מכרעא כו' יע"ש. אמנם אחר העיון נראה דגם מכאן אין הכרע דהלא המהרי"ק בשורש הנז' כתב דחכמי התלמוד לא הכניסו ראשיהם בין סלעי המחלוקת התנאים ואמוראים לדעת הדין עם מי בכל מקום בפרטיות. אלא שהלכו אחרי הרוב כגון שראו שאחד הי' חריף יותר או מקובל מרבותיו יותר מחבירו על זה סמכו לפסוק