משנה למלך אחרון (הרמב"ם) יח

דידהו ליתא בתלמודא דידן אין להוכיח מכאן דמרן סובר דכללא דרב ור"י הלכה כר"י נוהג גם בירושלמי דיש לומר דטעמא דמרן אינו אלא משום דהוי תרי לגבי חד והא דקאמר דקי"ל כוותי' לגבי רב אינו אלא לרוחא דמלתא להגדיל הקושיא וראי' לזה דהא מה שתירץ שם מרן משום דגמרא דידן סבר הכי דאמרינן בפ"ב דסנהדרין תמר בת יפ"ת היתה. לע"ד זה דחוק דהרי הוכחה זו כתבו התוס' בקידושין דכ"ב ע"א ובסנהדרין דכ"א לסתור פירש"י דס"ל דלא כרב ואח"כ כתבו ליישב זה דאיכא למימר דתמר לא היתה בת דוד אלא מקודם לכן היתה אמה מעוברת. ועוד הא גם לשמואל ור"י דס"ל כמו שפירש"י בע"כ לומר כן דהיתה אמה מעוברת מקודם וכמ"ש שם התוס' בסנהדרין וא"כ איזה דבר הכריח להרמב"ם לפסוק כרב כיון דסוגי' ההוא דסנהדרין ניחא גם אליבא דשמואל ור"י

ואשר נ"ל בזה דהרמב"ם ס"ל דכללא דפסקי הלכות לא נאמרו אלא רק בדבר הנוהג בזמן הזה וכמ"ש התוס' בשבת ד"ע סוע"ב בהא דאמר רבא ביבמות דל"ו דהלכה כר"ל בהני תלת דלא איירי אלא בדברים הנהוגים בזה"ז. וכן כתב בשו"ת מהרי"ק סס"י קס"ה שיש לו כמה ראיות שלא נקבעו ההלכות אלא על מה שהוצרכו לקבוע כגין על דינים שהיו נוהגין בימי חכמי התלמוד. אבל על הדינים שלא היו נוהגים אז לא קבעו בהם הלכה יע"ש. ובהגהות לשו"ת הרשב"א מ"ש שם בסי' פ"ט. אך לפי מ"ש דתמיהת מרן עליו דהו"ל לפסוק כשמואל ור"י מטעם דהוי תרי לגבי חד מוכרח לומר כמו תירוצו של מרן וגם לא יהיה דחוק יען דכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים אינו במקום דמסתבר טעמא דיחיד כדמוכח מגמרא דשבת (ד"ם בהא דאמר אין הלכה כרשב"א פשיטא מהו דתימא מסתברא טעמא דרשב"א קמ"ל וביצה די"א ע"ב בהא דאמר אין הלכה כר' יהושע כו') משא"כ בהך כללא דרב ור"י הלכה כר"י דאמרי' שם ד"ד דהלכה כר"י לגבי רב בר מתלת יש לומר דהלכתא כוותי' אפי' היכא דלא מסתבר לן טעמי' וכמו שנראה דעת רש"י והרא"ש בגיטין ד"ס בהא דאחרי' שם השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר כל דאלים גבר ופירש"י ולית לי' דהלכתא כשמאל בדיני והרא"ש כתב שם משום דשמואל תרגמה להא דרב להכי נפק מהך כללא והנה שם מסתברא טעמא דרב כמ"ש התוס' שם בתירוצא בתרא ועכ"ז הוכרחו רש"י והרא"ש לטעמים אחרים ואפי' לתירוץ התוס' משום דמסתברא ג"כ