משנה למלך אחרון (הרמב"ם) יז

דוכתי פריך תלמודא הלכה מכלל דפליגי וצ"ע. ולע"ד נ"ל דהא דבכמה דוכתי פריך הכי אינו אלא כשאומר הלכה על הכתוב במשנה ועי' שבת דק"ו ושם בגליון המקומות שציין לזה וכולם המה משניות. אבל הא דהלכה כרשב"א הוא ברייתא ואמרי' בכמה דוכתי ברייתא לא שמיע לי' שבת די"ט ועי' ביומא דכ"ו בהא דאמרי' ואי משכחת תנא דאית לי' חמש פייסין ושם בתוס' ד"ה ההוא דלא שכתבו אכתי לא ידע להאי ברייתא דהכא. וכן במו"ק ד"ה ע"א ד"ה לאתויי כתבו דהאי דהקשה כן לא היתה מתניתא שגורה בפיו ולא הוה ידע דגרס בה ומתקנין את הדרכים ומבואר מזה דאמוראים לא היו בקיאים בברייתו' ולפעמים לא ידעו כלל מזה ולפעמים לא ידע אותה בשלימות וע"ע תוס' פסחים דצ"ז ע"א ד"ה אלא וברשב"ם לבתרא דצ"ז ד"ה שמרים וא"כ הא ודאי דשייך לומר בברייתא הלכה אפי' היכא דלא הביא מי שחולק עליו יען דאולי אינו יודע אותה בשלימות כמ"ש התוס' בפסחים והגם שכתבו זה בלשון תימה מ"מ מצינו להרשב"א בחידו' לקדושין דט"ז גבי תיובתא דריש לקיש שכתב דבר זה בפשיטות ואינו דומה להלכה שנאמרה על המשנה דהתם שייך להקשות הלכה מכלל דפליגי והא לא מצינו במשנה דפליגי משא"כ בברייתא יש לומר דפליגי בסיפא או בברייתא אחרת ולא שמיע לי'

ג) שם הלכה יו"ד טבעת כו' וכתב מרן הב"י כו' ועי' תשו' הרשב"א כו' ובירושלמי פליג עליו ר' יוחנן וקי"ל כר"י וכן דעת הראב"ד פט"ו כו' וצ"ע: מה שהביא רבינו ראי' מהראב"ד ז"ל י"ל דהראב"ד על פי טעמו שכתב שם בפט"ו מהל' תרומות ה"ב א"א דבר זה שלא כהלכה כו' ור' יוחנן פליג עלי' והלכה כר"י ואע"ג דבגמרא דידן לא פליג כו' ומבואר דס"ל דכללא דהלכה כר"י לגבי ר"ל גם אם פליגי בירושלמי וגם אפי' היכא שבתלמודא דידן כתוב הוא בלי פלוגתא שלא הביאו לדברי ר"י שחולק עליו אמנם מרן הב"י אפשר דס"ל כדעת הרמב"ם דלי"ל להאי כללא גם בירושלמי כנראה מדברי הגהמ"י בפ"ה מהסוה"ת ה"ה בדין יחדו להם אחד שמחוייב מיתה כשבע בן בכרי שכתב וז"ל וצ"ע שפסק כר"ל לגבי ר"י דאמר אעפ"י שאינו חייב מיתה ומשמע מזה דהרמב"ם לא חש לכללא היכא דלא פליגי כ"א בירושלמי ומזה שהקשה מרן בכ"מ הלכות מלכים פ"ח ה"ב על הרמב"ם דפסק דביאה ראשונה מותרת מיד מטעם דרב ס"ל כן דהלא ר' יוחנן ס"ל כשמואל דגם בביאה ראשונה אסורה עד לאחר כל המעשים ופלוגתא