משנה למלך אחרון (הרמב"ם) טז

דבר ראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקנו. ולכן שפיר קא מקשה הגמרא נכתוב לא יהנה ועכ"ז לא יהיה מוכרח מזה דלוקין על הנאה גרידא וכמו שביארנו

ואגב אורחין ראיתי בס' אהל"י כהן שהביא ראי' להרמב"ם דאינו לוקה על הנאה מהא דמצינו בפ"ה דמעילה דילפינן מקרא לחייב להנהנה מן ההקדש משמע מינה דבשאר איסורי' הנהנה אינו לוקה דאל"כ ל"ל קרא ולע"ד זה אינו ראי' דשאני מעילה יען דלשון מעל ילפינן מסוטה ועכו"ם ולכן לא הוה ילפי' נהנה דשם משאר איסורין דהוה אמינא דומיא דסוטה ועכו"ם בעינן וכמ"ש שם בתוס' דח"י ד"ה ואומר ואדרבה יש להביא ראי' מסוגי' ההיא דלוקין על הנאה דקא' שם יכול נהנה ולא פגם יהא חייב ת"ל וחטאה נאמר חטא בתרומה כו' ואם איתא דבכל איסורין אין לוקין על הנאה מאי קאמר מהיכא ס"ד לומר כן וזה סובל ארוכות אך אני לא באתי אלא לבאר הצ"ע שנשאר רבינו מטעם דלא ברור לן דעת הרמב"ם בזה וכמ"ש בשם שו"ת משאת משה ועוד מחברים

ובדברי בענין נהנה מן ההקדש עלה על דעתי לבאר דבשו"ת הרשב"א חלק ששי דשנת תרס"ג בד' פ"ד ע"ב בדבר שנהגו להושיט ידים בחורין שבכותל מערבי ולית דחש לשום איסור בזה וכתבתי שם לדחות דעת המערערים (כעת דמקודם לא נשמע שום ערעור) דאי משום מעילה הא אין מעילה אלא בתלוש מן הקרקע חסר שם אלה הדברים ואף דאיסורא איכא מ"מ לענין זה בודאי דיש לסמוך על הטעם שאבאר בהא דאין לחיש בזה מחמת ביאה במקצת שמה ביאה ע"כ חסר שם. והטעם כתוב שם דהא לא נתקדש הר הבית כ"א רצפה העליונה ולא עד לארעי' דתהומא כדמוכח מפסחים דס"ז מחילות לא נתקדשו ולאו דוקא מחילות אלא גם הכותלים מה שתחת הריצפה וכנראה שם בתוס' ממה שכתבו לחלק בין העזרה להר הבית ועוד באריכות מעט כתוב שם ענין זה יע"ש. ולדעתי הי' זה פשוט דהקורא יבין כי לא באתי בהא. דאין מעילה במחובר אלא לאפוקי דוקא ממעילה ואינו צריך לביאור. אך ראיתי בס' היקר טהרת הקודש נדמ"ח שנתעורר בזה להשיג עלי אמרתי לבאר אלה הדברים

ב) שם פ"ז ה"ח המוצא כלים משנה בעכו"ם כו' ואמרינן בגמרא דמ"ג ע"א הלכה כרשב"א וכתבו בתוס' פי' רשב"ם ואפי' משכחת תנא דפליג ע"כ למדנו מכאן כלל מחודש שיאמר הש"ס הלכה כפלוני אפי' במקום שלא מצינו מי שחולק עליו ותמיהני דבכמה