משנה שכיר חלק א צט

קטן וא"ש מאד בס"ד - וכן על דרך זה נראה לתרץ קושיא השני' שהקשה אדברי תוס' קידושין ל"ג שכתבו מדגלי קרא משמע דאשה פסולה לעבודה והקשה ג"כ הא בעינן שינה לעכב - ולפי האמור מתורץ שפיר עפי"ד הכ"מ בפ"י ממעה"ק הי"ז שהביא קרא על מה דפסק הרמב"ם דאין אשה חולקת בקדשים מדכתיב לכל בני אהרן תהי' ולא לבנות אהרן עיי"ש - ונמי קשה למה לן קרא ע"ז כיון דדרשינן בזבחים מאי יאכלנה יחלקנה ראוי לחיטוי חולק וא"ר לחיטוי א"ח ונשים נמי אינן ראויין לחיטוי וממילא מומעטין מחלוקת קדשים - אמנם עפ"י האמור א"ש דבזה עיכב עליהן הפסוק דיהי' עבודתן פסולה וא"ש הכל בעזה"י ולק"מ - ומה שדקדק כבוד הדרגנ"י מתוס' זבחים ממה שהקשו אמאי לא חשוב התנא בע"מ ושתי' יין ותי' משום דכתוב חילל בהדיא - ואי אימא דגם קטן חילל עבודה אכתי קשה אמאי לא חשוב התנא קטן א"ו דקטן שעבד עבודתו כשרה עכ"ד - לדעתי אין בזה כדי שבועה להעלות ע"י דקדוק קל בדברי תוס' דין חדש דיש לומר דתנא ושייר והא דלא תי' באמת כן על בע"מ ושתי' יין משום דעדיפא מזה מתרצו שוב ראיתי במנחות דף וא"ו בתוס' בד"ה שקמצן שתירצו באמת כן ודו"ק כי ב"ה כל דברינו נכונים ומכוונים להלכה בס"ד

- ובזה אצא ואומר שלו' לו ולתורתו מנאי המל"ח הכותב בבית א"א הרב המפלג שליט"א

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

אחרי מופלג בשנים בא לידי על שעות אחדים ספר שדי חמד וכעת לא אזכור איזה חלק ובאיזה מקום ראיתי שם פלפול גדול בענין זה אם קטל מחול עבודה ולא אדע אם כיוונתי באיזה דברים לגדולים אשר נמצאים שם ודברים הללו וגם השני סימנים שאח"כ כתבתי בימי בחרותי בהיותי כבר עשרים ובהיותי יושב בבית א"א שליט"א ובמחוסר ספרים מאד ובאם כיונתי באיזה דבר להנמצא שם מאד אשמח אשר ה' הניחני בדרך האמת

- סימן ל"ט

עוד למחו' הגאון הנ"ל

ועל השנית שהביא קו' העולם בש"ס חולין כ"ד אהא דקאמר שם בש"ס יכול יהא כהנים נפסלין בשנים ת"ל אשר ללוים לויים נפסלין בשנים ואין כהנים נפסלין בשנים עכ"ד הש"ס שם - ומקשין בזה דל"ל קרא למעט כהנים מפסול שנים ת"ל מדכתיב איש למעט קטן ואי ס"ד דנפסלים בשנים עד כ"ה איך שייך לכתוב למעט קטן הא אפילו כשיצא מכלל קטנות ונעשה גדול עדיין הוא פסול עד כ"ה ע"כ

- ובהשקפה ראשונה עלה ברצוני לתרץ דשפיר צריך קרא למעט קטן אף באופן דאמרת דכהן מיפסל בשנים עפי"מ דקיי"ל דסריס הוי קטן עד שעברו רוב שנותיו עיין נדה ד' מ"ו וחו"מ סי' ל"ה וא"כ י"ל דצריך איש למעוטי קטן סריס דמשום שנים הי' כשר כיון דכבר עבר שנת למד אפ"ה פסול משום קטן כן עלה בדעתי בראשונה - אך הדרנא בי דעל זה לא צריך קרא דסריס מומעט מקרא דבמ"ע ובכלל בע"מ היא וכמו דאיתא בתוספת דבכורות פ"ה עיי"ש - אמנם חפשתי ברמב"ם בה' ביאמ"ק ולא ראיתי שיחשוב בהדי מומים האי סריס חמה המובא בתוספתא הנ"ל ובאמת היא פליאה נשגבה מאד על רבינו הרמב"ם דהשמיטה בסיפרו היד וצע"ג - עכ"פ ודאי דלא ע"ז אתי קרא דאיש למעט קטן דזה מומעט ממילא דהוי בכלל בע"מ - ועכשיו עלה שוב בדעתי לקיים תירוצי והוא לפי"מ דקיי"ל בבכורות דף מ"ג דאיכא בין מומא ובין האסור משום דאינו שוה לזרעו של אהרן דאם הוא פסול מטעם מומא אז מחלל עבודה אבל אם הוא פסול מטעם שאינו שוה לזרעו של אהרן אז אינו מחיל עבודה וכן פסק הרמב"ם בפ"ו מביאמ"ק עיי"ש - ונראה דהא דמיפסל בתוס' הנ"ל סריס חמה נמי רק משום דאינו שוה בזרעו של אהרן והוי ממומין המיוחדים לאדם משום דלא מצינו שיהי' מום אצל בהמה וא"כ לפי"ז אינו מחיל עבודה (ולפי"ז צריך לומר דהאי פסול דתני בתוספתא ל"ה רק לכתחלה וכדברי תוס' חולין שהבאתי בסי' דלמעלה דלפעמים תני בתוספתא על דבר שהוא רק לכתחלה לשון פסול) א"כ לפי"ז שפיר י"ל דצריך האי קרא דאיש למעט סריס מאי אמרת דבלאו"ה מומעט מקרא דבע"מ ז"א דמכח אי' דבעימ לא מחיל עבודה כנ"ל ומכח קטן הוא מחיל עבורה וא"ש - אך הא אינו ברור לי דסריס חמה לא יהי' בכלל מום גמור דפוסל ג"כ בבהמה משום דהתוספתא כתב סתם דפוסלין באדם וחשוב ג"כ סריס חמה ולא כתב דכשרין בבהמה כאשר כתב שם בסוף פרק ה' על איזה מומין שחשב פוסלין באדם וכשרין בבהמה ומדלא כתב ג"כ כן אצל סריס חמה נראה דגם בבהמה פסול וא"כ ליתא לדברינו הנ"ל אבל הא ודאי צע"ג דלא הביא הרמב"ם כלל האי דינא דסריס חמה לא גבי מומי אדם ולא גבי מומי בהמה וצ"ע - אחרי מופלג בשנים מצאתי וראיתי בספר ארץ חמדה בדרושי האור חדש בסוף הספר שהביא בשם חתנו שתי' לקו' העולם הנ"ל כדברינו דצריך המיעוט לבגבי' סריס והראה הדברים לתלמידו הותיק הגאון מו"ה בצלאל ראנשבורג ז"ל ופלא שכלם לא עמדו על דברינו הנ"ל דע"ז לא צריך קרא דבכלל בע"מ היא וצ"ע

- ועפ"י פשוטו נראה לתרץ קו' העולם הנ"ל עפי"ד הכ"מ בפ"ג מה' כלי מקדש הי"ז שכתב דהאי דלוי פסול עד למ"ד שנים היינו דוקא לעבודת השיר דהוא חכמה גדולה אבל לשאר עבודות הוא כשר מעת שנעשה גדול מי"ג שנים ואילך ועיי"ש - כ"כ י"ל דהא דרצה הש"ס בס"ד לומר דכהן יהי' פסול בשנים היינו ג"כ בעבודות הקשות שיש בהן חכמה גדולה ללומדה כמו קמיצה מליקה וחנופה דאמרו במנחות י"ח שהן עבודות קשות שבמקדש וצריך לימוד יתירה בזה פסול עד למד' אבל בשאר עבודות באמת כשר משיהא איש דומיא דלוי דכשר בעבודות הקלות דדיו לבא מן הדין להיות כנדון וא"כ לפי"ז שפיר צריך קרא דאיש למעט מן שאר עבודות וזה פשוט ואמת ודו"ק

- וכן לפי החילוק שכתב עוד שם בכ"מ דדוקא לעבודה המיוחדות לו פסול עד למ"ד אבל