משנה שכיר חלק א צח

ולפי"מ דאיתא בב"ק ד' ק"י דהיכא דאיכא טהורין טמאין מי מצי עבדי עיי"ש - ולפי"מ דאמרינן כאן בש"ס זבחים דמשו"ה טבול יום אינו חולק בקדשים אף דיהי' ראוי לחיטוי בלילה אחר הערב שמש דבעינן שיהי' ראוי לעבודה בשעת הקרבה וכן פסק הרמב"ם בפ"י ממעה"ק הי"ד עיי"ש - א"כ לפי"ז קשה מאד מה קאמר גבי בעי דרב ר' אשי מי אמרינן המחטא א"ר והאי טמא מחטא הוא ז"א כיון דמיירי בדאיכא טהורין א"כ טמאין לא מצי עבדי א"כ ל"ה ראוי לחיטוי והוא הערה עצומה לדעתי - ואין לומר לפי דברי המהרש"ל ביבמות דף ל"ג דהעלה דאף דקיי"ל דטומאה הודחה בצבור וא"כ היכא דאיכא טהורין טמאין לא עבדי מ"מ אם עבד טמא אף במקום דאיכא טהורין אין עבודתו מחוללת עיי"ש - א"כ לפי"ז אפשר לומר דשפיר מקרי ראוי לחיטוי כיון דבדיעבד עבודתו כשרה ול"ד לטבול יום דעבודתו מחוללת - ז"א דאי אמרת כיון דבדיעבד כשר מקרי ראוי לחיטוי א"כ בבב"ק שם דאמרינן דטמא אינו משוי שליח כיון דאיהו לא מצי עביד ואמאי נימא כיון דבדיעבד כשר מקרי מצי עביד אלא ע"כ כיון דלכתחלה אינו יכול לעשות אינו ראוי מקרי א"כ גם כאן גמי כיון דרק בדיעבד כשר אינו ראוי לחיטוי א"כ קשה טובה מאי קאמר האי נמי מחטא הוא וצע"ג - וא"ל דהסוגיא דהכא בזבחים אזיל למאן דסובר דטומאה הותרה בצבור א"כ שפיר מצי עבדי אפילו במקום טהורין כמו דמבואר בש"ס יומא ד"ו ובתוס' בב"ק שם - ז"א חדא דרש"י נקט בלשונו טומאה דוחה צבור משמע דנחית אפילו למאן דסובר טומאה דחי' בצבור ואפילו אמרת דשיגרא דלישנא נקטי' ולאו דוקא נקיט - מ"מ קשה משום דרבינא פושט האי האיבעא והוא סובר ביומא בהדיא דטומאה הודחה בצבור וא"כ שפיר קשה קושייתי הנ"ל ע"כ קושייתי מכבר

- והנה כבר הרציתי הדברים לפני גדולי דורינו הי"ו (הנה עוד בימי בחרותי בהיותי בחור צעיר הקשיתי קושיא הנ"ל לכמה גדולים ראשי הגולה גם לפני הגאון מופת הדור בעל פרי השדה הרציתי קושיא זו ועלי רמז בפרי השדה ח"ד סי' ל"ג אות ב' שנשאל עוד בקו' הנ"ל מת"ח א' מגאליציאן אבל לא בביאור כ"כ כמו שהקשיתי אני דהשואל הנ"ל הקשה בקצרה לרש"י דכ' דמיירי דהקריבו טהורין א"כ טמא לא הי' יכול להקריב בעת הזאת ומהסוגיא משמע דבעי שיהי' ראוי לחיטוי כשעת ההקרבה ולא זכר כלל מהסוגיא דבב"ק הנ"ל - וע"ז השיב הגאון ז"ל דע"י הואיל ר"ל אילו לא הי' כהן טהור הי' יכול להקריב מקרי ראוי לחיטוי ע"י הואיל כמו דקיי"ל בעלמא דאמרינן הואיל - ולפע"ד בתירוצו לא יספיק לתרץ קושייתי דא"כ דע"י הואיל חשוב בר חיטוי א"כ למה שם בב"ק לא חשיב מצי עביד ע"י הואיל נימא נמי כיון דלולי כהנים טהורים מצי עביד מצי עביד מקרי כמו דמקרי כאן בזבחים מה"ט ראוי לחיטוי וממ"נ יוקשה או סוגיא דבב"ק אי אסוגיא דזבחים אם לח דנחלק בין מצי עביד ובין ראוי לחיטוי דע"י הואיל מקרי שפיר ראוי לחיטוי אבל מצי עביד לא מקרי אבל זה דוחק - גם מה שכתב שם בפרי השדה הנ"ל דהסוגיא דזבחים יסבור טומאה היתרה בצבור כבר מופרך ממה שכתבתי בקושייתי דשם מרא דשמעתא של הפשטן הוא רבינא והוא סובר דטומאה הודחה בצבור א"כ קו' הנ"ל במקומה עומדת) - ובקיץ העבר הרציתי והעליתי קושיא הנ"ל לפני כבוד הגאון מופ"ה מטאלטשווע בעל ספרי יד יצחק והשיבני דשפיר י"ל כמו שרציתי לומר עפי"ד הרש"ל הנ"ל כיון דביעבד כשר מקרי ראוי לחיטוי והביא סמוכין לזה משחוטי חוץ דקיי"ל דבענין שיהא ראוי לפנים אפ"ה היכא דרק בדיעבד כשר מקרי ראוי לבא לאוהל מועד כמו שכתבו תוס' בחולין דף מ' סוף ע"א ולא דמי להא דבב"ק דשם לענין מינוי שליחות מיירי ושם צריך שיהא מצי עביד השתא בשעה דמשוי שליח דכן משמע לשון הש"ס בנזיר דף י"ב וכיון דלכתחלה א"ר להקריב לא מצי משוי שליח דהא רצונו לעשות שליח על לכתחלה וזה לא מצי עביד וא"ש עכ"ל הטהור בתשובתו אלי והדברים כנים ואמיתיים בחילוקי בין סוגיא דזבחים לסוגיא דבב"ק ודו"ק

- והשתא לפי האמור שהוכחנו היכא דבדיעבד כשר מקרי ראוי לחיטוי ומה"ט מקרי טמא בקרבנות צבור ראוי לחיטוי בש"ס שם אף דלכתחלה לא הי' ראוי כיון דאיכא טהורין רק כיון דבדיעבד כשר חשוב ראוי לחיטוי והסברא אמיתית כמו שהביא הגאון הנ"ל ראי' מתוס' חולין לענין שחוטי חוץ דתלוי ג"כ בסברא דראוי - א"כ אי נימא כדברי הדרגנ"י דעבודת קטן בדיעבד כשר א"כ נמי ראוי לחיטוי קרינן בי' ולמה קאמר שם בגמרא דמה"ט קטן אינו חולק בקדשים משום דתלוי בראוי לחיטוי וקטן א"ר לחיטוי אלא ע"כ דעבודת קטן גם בדיעבד פסולה א"כ שפיר אינו ראוי לחיטוי מקרי א"כ הרי בהדיא ראי' מוכרחת דעבודת קטן פסולה והיא ראי' אלימתא שאין עלי' תשובה לפע"ד וכן פשוט לי לאמת ולהלכה ברורה דקטן שעבד עבודתו פסולה

- ומה שהוקשה לכבוד מחו' הא בקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב והיכן מצינו שעיכב הכתוב בעבודת קטן - נראה בס"ד דגם זה לא קשה דלא מבעי' לר' ישמעאל ור' משרשיא בריש פ"ב דזבחים דילפו דזר מחלל עבודה מק"ו דבע"מ דאוכל מחלל עבודה זר דלא אוכל לא כש"כ וכן ר' משרשיא אתי לה מק"ו דיושב עיי"ש א"כ לדידהו פשוט י"ל דקטן אתי מק"ו הנ"ל מה בע"מ דחולק בקדשים מחלל עבודה קטן דא"ח בקדשים לכ"ש ואפילו תימא דאית איזה פירכא להאי ק"ו כמו דפריך שם הש"ס לר"י ור' משרשיא או ללוי דיליף זר מוינזרו מ"מ שפיר י"ל דקטן מחלל עבודה משום דבאמת מצינו ששינה עליו הכתוב לעכב וכמו שאומר בס"ד - והוא דבזבחים צ"ט שם אמרינן אמר קרא כהן המחטא אותה יאכלנה ודרשינן מינה מה יאכלנה יחלקנה ראוי לחיטוי חולק א"ר לחיטוי א"ח והנה בקידושין נ"ד ע"א איתא וכן במנחות דף ע"ג מדכתיב גבי חלוקת קדשים איש כאחיו ודרשינן איש חולק ואפילו בע"מ ואין קטן חולק ואפילו תם ועיי"ש ולכאורה קשה לי מאד לפי"מ דדרשינן בזבחים הנ"ל מה יאכלנה יחלקנה ראוי לחיטוי חולק וא"ר לחיטוי א"ח א"כ למה לן האי איש למעט קטן מחלוקה ת"ל דא"ר לחיטוי וממילא נשמע דאינו חולק והוא קו' גדולה לכאורה - אך בהערת כבוד מחו' נ"י א"ש מאד - די"ל דכונת הקרא הי' להודיע עוד הפעם דקטן א"ר לחיטוי ומשו"ה קטן אינו חולק בקדשים ולפי"ז האי דכתבה התורה מיעוט מיוחד לקטן שא"ח בקדשים אף דכבר נשמע מקרא דיאכלנה הנ"ל היא היא השינה לעכב בעבודת קטן דחלוקה בראוי לחיטוי תליא וא"כ שפיר מצינו שינה לעכב בעבודת