משנה שכיר חלק א ק

באיקראי מותר לו לעבוד אף קודם ל' וא"כ גבי כהן נמי דוקא בכה"ג פוסל שנים וא"כ שפיר צריך קרא לפסול אף באיקראי וכן לפי היש אומרים שהביא הכ"מ דדוקא במדבר הי' פוסל שנים בלוי אבל בשילה ובית עולמים לא הי' פוסל כלל וא"כ שפיר צריך קרא על בנין שילה ובית עולמים ולק"מ ודו"ק

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן מ'

שלישית למחו' הגאון הנ"ל

אחדשה באהבה, בדבר קושיית הגאון מהר"מ בנעט ז"ל שכתבתי לו במכתבי הקדום שהקשיתי עליו דאיך אפשר לשחוט הא ליכא מי שיקבל את הדם תיכף אחר שחיטה עכשיו עלה בדעתי אולי לא יזיק מה שלא יקבל תיכף ולא יקבל כל הדם דלא הוי לעיכוב רק למצוה והיכי דא"א בענין אחר לא מזיק - ע

) אמנם נראה לומר עצה דשפיר יש לקבל כל הדם ועפ"י מה דסובר רבי יוחנן בזבחים פ"ז דכלי שרת מקדש הפסול כגון אם קיבל פסול את הדם בכלי שרת מתקדשת לכתחלה ליקרב עיי"ש בפרש"י א"כ י"ל דשפיר אפשר לשחוט כדברי הגאון ויקבל זר את הדם בכלי שרת ומתקדשת הדם ויהי' ראוי ליקרב ואח"כ יקוץ הכהן בהרתו ויעבוד ואפילו לדברי תוס' שם דחולקין על רש"י וסוברין דאם קיבל פסול אין מתקדשת רק לענין הדם אבל את הבשר אסור להעלות עיי"ש ומפורש יותר בתוס' מנחות ד"ז אפ"ה י"ל דשפיר יש לעשות כן כיון דעכ"פ הדם כשר ועיקר כפרה בדם תלוי כדאמרינן בזבחים ד"ו ויקיים עשה דתמיד בדם - ולשי' רש"י ורמב"ם בפ"ג מפה"מ כל הקרבן כשר ודאי דאפשר לעשות כן א"כ א"ש דברי הגאון הנ"ל ודו"ק

- ולא אמנע מלהעלות עלי גליון מה ששמעתי ממורי הגה"ק בנש"ק מו"ה שלום דוד אונגאר אבדק"ק זאבנא יע"א בעה"מ שו"ת יד שלום (וכעת בעת העתקת הכתבי יד הוא שנה ראשונה על עלותו בשמי מרום ויהי' שפתותיו דובבת ע"י מה שאזכור תי' אמיתי לקו' הגאון הנ"ל בשמו) שאמר בישוב קו' הנ"ל עפי"מ דמבואר בזבחים נ"ט דמזבח שנפגם כל הקדשים שנשחטו עליו פסולין וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מפה"מ הכ"ב - והטעם כתב הרמב"ם ומבואר בגמרא שם משום דאין מזבח לזרוק עליו ונדחה ואינו חוזר ונראה - וכמו כן י"ל בנדון קו' הגאון ז"ל כיון דבשעת השחיטה ליכא מי שיקבל הדם וליזרוק א"כ נדחה תיכף הקרבן א"כ אף דע"י הקציצה יהי' שוב כהן מ"מ כיון דנדחה בעת השחיטה שוב אינו חוזר ונראה ומשו"ם א"א לעשות כן - אבל שם בפסחים לא נדחה הפסח כלל במה שהיו שוחטין אותו קודם הקרבת הקרבנות כיון דבאמת זמנו הוא בלילה ולעת כזאת יהי' ראוי לאכילה אבל הכא תיכף בשעת שחיטה יהי' נדחה וא"ש עכ"ד ודפח"ח - ואני מצאתי סמוכין לדברי מורי הנ"ל מתוס' חדשים בפ"ק דכריתות שכתב בהא דאמר רבי יוחנן הפריש קרבן והמיר דתו וחזר ועשה תשובה דפסל מטעם דיחוי וכתב הגאון בתו"ח דדמי להא דמזבח שנפגם וא"כ א"ש האי תירץ דזה דומה לו ממש ודו"ק

- עוד רגע אחד אדבר מענין לענין באותו ענין שדברתי בתחלת דברי במכתבי הא' בענין חלוקת קדשים - והוא דהנה הרמב"ם בפ"י ממעה"ק בסוף הפרק כתב וז"ל קרבן צבור הבא בטומאה אעפ"י שהטמאין מקריבין אותו אין חולקין עם הטהורין לאכול לערב מפני שאינן ראויין לאכילה עכ"ל הרמב"ם ז"ל - וראיתי בכ"מ שם שנתקשה מאד בהבנת דברי הרמב"ם הללו דמשמע מלשונו שהטמאין היו מקריבין בעצמם את הקרבן וע"ז קשה הא קיי"ל וכן פסק הרמב"ם בעצמו דקרבן הבא בטומאה אינו נאכל עיי"ש שדחקו עצמם מאד הר"י קורקוס והכ"מ לפרש דברי הרמב"ם ז"ל - ולדעתי העני' הי' נראה לפרש דברי הרמב"ם עפ"י פשיטו ולא צריך להוציא דברי הרמב"ם מפשוטן - והוא לפי"מ דקיי"ל דהפשט ונתוח ושחוטה כשרה בפסולין וכן פסק הרמב"ם בה' ביאמ"ק וכן כתב רש"י בקידושין ד' נ"ג - והנה בטעם דקרבן הבא בטומאה דאינו נאכל הוא משום דהבשר נטמא והוי בשר קדש שנטמא דאסור באכילה וקאי באי' לאו דכל שבקדש פסול ה"ז בבל תאכל עיין פסחים כ"ד - א"כ לפי"ז יש לפרש דברי הרמב"ם באופן זה קרבן צבור הבא בטומאה (היינו שכל הכהנים הם טמאים וא"כ דוחה טומאה) אעפ"י שטמאין מקריבין אותן (כוונתו בזה דבאמת כהנים טמאין היו מקריבין אותו כיון דליכה כהן טהור אבל השחיטה והפשט והנתוח לא הי' נעשה על ידן רק ע"י בע"מ טהורין שהיו שם דדברים אלו כשרים בפסולין והכהנים הטמאין לא היו נוגעין כלל בבשר רק את האימורים היו מקריבין וא"כ לא נטמא הבשר ושפיר ראוי לאכילה לבע"מ טהורין וכה"ג אמרו בש"ס בב"ק ק"י אימא לבע"מ טהורין ועיי"ש) אין חולקין עם הטהורין (היינו בע"מ טהורין אשר הם אוכלין הבשר כיון דלא נטמא) לאכול לערב משום דאינן ראויין לאכילה - ולפי זה דבריו מתפרשין מאד בלי שום דוחק כלל ואני תמה מאד על גדולי עולם הנ"ל שלא נחתו בזה וצ"ע - ונראה לפרש יותר דברי הרמב"ם דלכאורה קשה מה הביא לרמב"ם לפרש פסקא הנ"ל דמיירי באופן זה דוקא - ונראה משום דלא ניחא לי' לומר לדעת רש"י בזבחים צ"ט שהבאתי לעיל דמיירי שהקריבו טהורין א"כ טמאין לא מצי עבדי כמבואר בק"ק ק"י ושוב לאמקרי הטמאין ראוי לחיטוי וכמו שהקשיתי לעיל ולא ניחא לי' בספרא דלעיל שכתבתי כיון דבדיעבד כשר מקרי ראוי לחיטוי ע"כ מוקי לה איהו באופן הנ"ל ובאופן זה שפיר הוויין ראוי לחיטוי דבאמת הן הן היו המקריבין ומפורש היטב דברי הרמב"ם כמין חומר ודו"ק כי הוא דבר יקר בעיני ודו"ק - ועפ"י האמור יתורץ נמי קו' הים התלמוד שהרעיש את העולם בקושייתו בב"ק ק"י דאמר רבא שם אימא לבע"מ טהורין שבאותו משמר - והקשה הגאון הנ"ל לפי"מ דקיי"ל דקרבן הבא בטומאה אינו נאכל וכיון דשם מיירי דליכא טהורין א"כ בא בטומאה ואינו נאכל כלל ע"כ קושייתו וסיים שם דלית נגר ובר נגר דלפרקנהו עיי"ש - ובאמת עפר אני תחת כפות רגליו הטהורים וכ"ש שאיני נגר ולא בר נגר אעפי"כ עלתה בידי ב"ה די השיב קושייתו העצומה הנ"ל עפ"י הביאור שביארתי דברי הרמב"ם הנ"ל ובאופן זה ממש מיירי שם בבב"ק הנ"ל דהכהנים הטמאין לא היו נוגעין