משנה שכיר חלק א צז

דדעת רש"י דבכל שחיטת קדשים בעי שליחות וע"ז תמה מנא לי' לרש"י הא ועיי"ש שהאריך בזה - ועפ"י האמור א"ש דרש"י לשי' מוכרח לסבור כן דאל"כ יוקשה למה ידחה שחיטת קדשים שבת ישחוט קטן ובאופן שיהי' מחשבתו ניכרת ממעשיו א"ו דבכל שח"ק בעי שליחות וא"כ א"י ע"י קטן ולק"מ ודו"ק

- וא"כ לפי"ז לא הועלתי כלום בראייתי הנ"ל כיון דשחיטת קדשים בעי שליחות ואין שליח לקטן - אמנם אכתי הועלתי קצת בזה דבקרבנות צבור בטח א"א ע"י קטן דהא לאו בני שליחות נינהו א"כ אפילו נימא כדברי מחו' נ"י דקטן שקיבל הדם אחר השחיטה כשר אפ"ה אין מקום לתרץ בזה את דברי הגאון מהר"מ בנעט ז"ל דכהן קטן יקבל את הדם כמו שרצה כמ"ע הדרגנ"י לומר כן משום דשם בשבת בקרבן צבור מיירי כמו שמבואר בדברי המהר"ם בנעט ז"ל דאלו בקרבן יחיד ל"ה ס"ד כלל לומר עדל"ת משום דזמנו אינו קבוע א"כ ימתין עד דאיכא כהן כשר וכיון דמיירי בקרבן צבור א"א ע"י קטן א"כ קמה גם נצבה תמיהתי על מרן הגאון מהר"מ בנעט

ז"ל

- (וכדי להבין על מה דברינו הנ"ל סובבים אמרתי להציע כאן כל הפלפול שהי' בינינו דהנה בשבת קל"ב אמרינן אלא אמר רב אשי כי אמרינן עדל"ת כגון מילה בצרעת א"נ כלאים בציצית דבעידנא דמעיקר לאו מקיים עשה אבל צרעת הנקצצת משום עבודה בעידנא דמעיקר לאו לא מקיים העשה דעבודה עכ"ל הש"ס (וקאי על מה דאמר מתחלה דצרעת דוחה עבודה עיי"ש) והקשה הגאון ר' מרדכי בנעט ז"ל ממה דאיתא בפסחים נ"ט דמותר למחוכ"פ להקריב קרבנתו אפילו לאחר תמיד של בין הערבים משום דעשה דפסח דיש"ב כרת דוחה לעשה דהשלמה עיי"ש

- ובתוס' שם הקשו איך דוחה עשה דפסח לעשה דהשלמה הא ל"ה בעידנא דעשה דפסח יקיים בלילה ואעשה דהשלמה יעבור כעת ותירצו דמיירי באופן שישחוט לפסח קודם שהקריב קרבנותיו דשו"ז על מחו"כ וא"כ אם לא יקריב אח"כ קרבנותיו יפסול הפסח נמצא דבעת שמקריב קרבנותיו נעשה הפסח ראוי לאכילה א"כ נחשב כמו שמקיים תיכף עשה דפסח והוי שפיר בעידנא ע"כ - ועפי"ז הקשה הגאון הנ"ל דגם בשבת שם גבי צרעת נימא הכי דקודם ישחט התמיד ע"י זר דשחיטה בזר כשרה או הוא בעצמו ישחוט ואח"כ יקצוץ בהרתו נמצא דאם לא יקצוץ לא יהי' מי שיקבל את הדם ויפסול א"כ בעת שקוצץ בהרתו נעשה התמיד ראוי ליקרב וא"כ שפיר הוי עי"ז בעידנא ע"כ קו' הגאון מהר"מ בנעט ז"ל בספרו מגן אבות על הל"ט מלאכות (שוב מצאתי בספר משנה לחם שנדפס עוד בשנת תקי"א מהרב מו"ה יחיאל מיכל מיאברוב ז"ל עיין שה"ג שהביא ספר זה והיא יקר המציאות כי לא נדפס שנית שכבר קדמו בקושיא זו) - סח

) וע"ז תמהתי עפי"מ דקיי"ל דהשחיטה והקבלה צריכין להיות תיכופין זל"ז עיין במעילה דף ב' בתוס' שם - והנה שם בשבת עכצ"ל דליכא כהן אחר דאל"כ בלאו"ה ל"ה אמרינן עדל"ת כיון דאפשר לקיים שניהם וכיון שכן א"כ א"א לשחוט בתחלה כיון דליכא מי שיקבל תיכף את הדם - וע"ז רצה כבוד מחו' הגנ"י לומר דמיירי שיש שם כהן קטן אשר בדיעבד אינו מחלל עבודה ומ"מ כיון דלכתחלה לא אפשר שפיר שייך לומר עדל"ת והוא יקבל את הדם כיון דלא אפשר בענין אחר וא"כ שפיר הקשה הגאון הנ"ל ועל זה סובב כל פלפול הנ"ל

) - מדי דברי בזה אעורר דבר מה שראיתי בח"ס יו"ד סי' רצ"ו שרצה לומר דאם שחט אחד שלא מדעת בעלים הקרבן כשר ועיי"ש - ומדברי תוס' קידושין כ"ג לא משמע כן דכתבו בד"ה דאמר רב הונא דאי נימא דדוקא שלוחי דידן נינהו אי הקריב שלא מדעת בעלים הקרבן פסול ועיי"ש - וא"כ בשחיטה דלכ"ע דוקא שלוחי דידן נינהו כמו שכתב בנו"ב קמא אה"ע סי' נ"ו בתשובת הגאון מהאמבורג ז"ל וכן מוכח ממשמעות הח"ס דסובר כן א"כ פשיטא דפסול אם שחט שלא מדעת בעלים כמו דמוכח מדברי תוס' הנ"ל דהיכי דבעי שליחות דבעל ולא הוי פסול וצ"ע על מרן ז"ל שלא הרגיש בזה - שוב מצאתי בח"ס סי' שכ"א שחזר מזה וכתב דבאמת הוא פסול ולא הביא דברי תוס' הנ"ל רק גבי קטן הוא מסופק אם שחט קטן קרבן של גדול מדעתו אם נפסלה עי"ז והניח הדבר בספק עיי"ש - ולדידי הדבר פשיטא דלדעת רש"י דסובר דקטן שוחט בקדשים אם מחשבתו ניכר מתוך מעשיו ע"כ מוכרח דשחיטתו פסול בקרבן אחרים דאל"כ קשה למה שחיטת קדשים דוחה שבת ישחוט קטן א"ו דאף בדיעבד פסול כיון דל"ה בר שליח וא"כ ליכא מקום כלל לספיקו של מרן ז"ל דלשי' התוס' דליכא לקטן שום מחשבה א"כ ממילא דפסול כיון דשחיטת קדשים צריך מחשבה ולקטן ליכא מחשבה וע"כ דספיקו אזיל לדעת רש"י ולרש"י ע"כ מוכח כנ"ל דאל"כ למה עבודה דוחה שבת וז"ב ופשוט בעיני ודו"ק

- ועתה אפנה בעזה"י לעיקר דבר מה שהעלה דבדיעבד עבודת קטן אינה מחוללת אשר לדעתי אינה אמת ואינה מכוונת להלכה וכמו שאגיד בס"ד סט) ל"מ לדעת הרמב"ם ותוס' מובא בלח"מ בריש פרק א' מפה"מ דסברי דאפילו אם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אפ"ה לא מצי לשחוט משום דלאו בני כונה נינהו א"כ פשיטא דקטן שעבר עבודתו פסולה משום דכל עבודות קדשים בעי כונה וקטנים לאו בני כונה נינהו וזה אמת וברור אליבייהו - רק אפילו לדעת רש"י דסובר דבני כונה נינהו באם מחשבתן ניכרת במעשיהם י"ל דוקא בשחיטה דלא בעי כהונה אבל בשאר עבודות דבעי כהונה גם לדידי' קטן פסול ויש לי ראי' ברורה ע"ז מש"ס דזבחים דף צ"ט ע"א דאמרינן שם דקטן אינו חולק בקדשים משום דכתיב הכהן המחטא ראוי לחיטוי חולק אינו ראוי לחיטוי אינו חולק וקטן א"ר לחיטוי עיי"ש וכו' עד בעי רב אשי טמא בקרבנות צבור מהו שיחלוקו מי אמרינן המחטא אמר רחמנא והאי נמי ראוי לחיטוי או דלמא ראוי לאכילה בעינן ועיי"ש - והנה ברש"י שם ד"ה מהו כתב דמיירי בקרבן צבור שהקריבו טהורים וקמבעיא לי' אי פלגי' מני' להאי טמא הואיל וראוי לחיטוי דצבור דוחה טומאה או דלמא ראוי לאכילה בעינן אבל בהקריבו טמאין לא קמבעי' לי' דהרי אינו נאכל בטומאה עכ"ל רבינו רש"י ז"ל

- והנה זה כביר הקשיתי כאן קו' נאה והוא לפ"ד רש"י שכתב דמיירי בהקריבו כהנים טהורים