משנה שכיר חלק א צה

לשם חטאת דם הוי הצד השוה שבהן בשתי פעמים א' השיווי מצד הקרבן שזה קרבן וזה קרבן והשיווי הב' ששניהן חטאת ורק חלוקין בשם וכיון דיש בהן רוב השיווי ע"כ לא מחריב בה משא"כ בשחט חטאת לשם עולה כיון דל"ה השיווי בהן רק באופן אחד לחוד ע"כ מחריב בה - וכמו כן בברכת מעין שלש בהזכיר בתחלה מין א' אחר שלא אכל כעת אבל הוא ג"כ מז"מ דמברכין עלי' מע"ש - א"כ ג"כ יש בהם שני אופנים בשיווי א' שזה ברכה וזה ברכה והב' דשניהן הוא ברכה מע"ש ע"כ שפיר דמי לשחט חטאת חלב לשם חטאת דם דכשר - משא"כ באמר תחת יוצר אור מעריב ערבים דשם ל"ה השיווי רק באופן אחד ששניהן הוויין תפלה ע"כ היא דמי לשחט חטאת לשם עולה דג"כ יש בהן צד שיווי ואפ"ה מחריב בה כן נראה לי ועיין בשבולי דוד סי' תקפ"ט - עכ"פ בנ"ד ודאי אם נזכר לבסוף והזכיר גם את מין הב' שפיר יצא משום דהכל הולך אחר החיתום ואיגלאי מילתא למפרע דגם תחלת הברכה עלה הי' קאי דומיא דסי' תפ"ז כן נראה לפע"ד

- ואין להקשות מסי' ר"ח דמבואר שם דאם אכל תפוחים ושתה יין אין ברכת הגפן פוטר את התפוחים אף שחותם בעל הארץ ועל הפירות והטעם מבואר במג"א שם כיון דלא הזכירו בפתיחה אלמא דלא סגי בחתימה לחוד - י"ל דשאני התם דתפוחים לא הוויין מז' מינים דטעונים ברכת מע"ש ע"כ ודאי דתחלת הברכה לא עלייהו הי' קאי ע"כ אף דבחתימה כלל אותן מ"מ כיון דלא הי' פתיחה בהן לא יצא משא"כ הכא דהיא מז' מינים דשייכא בתחלת הברכה דהא באמת אם הי' מזכירה בתחלה גם עלה הי' קאי בזה שפיר י"ל דגם בסתמא אף בלי זכירה מתחלה עלה הי' קאי כיון דהזכירה לבסוף כמו דאמרו דזבחים דסתמא לשמן הן עומדים וא"ש בפשיטות

- אך הא קמיבעא לי' בהא דינא דתפוחים הנ"ל כיון דכ' המג"א הטעם דלא יצא עם הסיום דועל הפרות משום דלא הזכירו מתחלה איך הדין אם באמת הזכיר התפוחים גם בפתיחה אם יצא בזה - ונראה לי דלא יצא כיון דקיי"ל דבמקום שאמרו לקצר אם האריך לא יצא דהוי שינוי ממטבע שטבעו החכמים והכ"נ כיון דהברכה אחרונה של תפוחים הוי בורא נרו"ח דהוא פתיחה בלי חתימה ואם כלל אותן בברכה דמע"ש דיש בה פתיחה וחתימה הוי לגבי ברכה דתפוחים שינוי במטבע דבמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וזה ברור ואמת לפע"ד

- והנה יש להקשות ע"ד המג"א הנ"ל שכ' דמה"ט אינו יוצא בברכת על הגפן על התפוחים כיון דל"ה רק חתימה לחוד מה בכך דהרי מבואר במג"א סי' נ"ט שהבאתי לעיל דמה"ט ניחא בסי' ר"ט דסגי בסיום לחוד משום דל"ה ברכה כ"א בסיום וכיון דסיים כראוי יצא וא"כ הכ"נ בברכת התפוחים נמי נימא דבסיום לחוד הוי ברכה כמו בברכת שהנ"ב הנ"ל וכפירוש הלבוש"ר הנ"ל וא"כ ה"ה הכא כיון דסיים כראוי הי' צריך להיות סגי בסיום הברכה של מע"ש וכאשר באמת הביא הבית יוסף שם בשם כמה פוסקים דיוצא על התפוחים בסיום דועל הפירות וכתב הב"ח הטעם מכח הכלל דהכל הולך אחר החיתום וצ"ע לכאורה - אך א"ש עפי"מ דקיי"ל דברכה שאין בה מלכות לא מקרי ברכה א"כ א"ש כיון דבחתימת הברכה דמע"ש ליכא מלכות ע"כ אינו יוצא בחתימה לחוד ול"ד לשאר ברכה דמע"ש דסגי בחתימה בלא מלכות משום דהי' פותחת במלכות וגם על הסיום קאי וכדברי תוס' ורא"ש גבי תפלה שהבאתי לעיל - אבל לגבי תפוחים דהפתיחה לא קאי עלייהו כיון דנאמרה על ז"מ והם לא היו בכלל ז"מ וכמו שכתבתי לעיל א"כ ליכא בהוא רק ברכה בלי מלכות ול"ה ברכה כלל ע"כ באמת אינו יוצא בחתימה זו - ולפי"ז יהיו דברי הב"ח שכ' בטעמא דפוסקים דסוברים דיוצא בחתימה גם על התפוחים משום דהכל הולך אחר החיתום צ"ע מה מהני חתימה בזו דל"ה בה מלכות ול"ה ברכה כלל וצ"ע - ומה שמהני החתימה בסי' ר"ט היינו משום דמיירי בתוכ"ד של תחלת הברכה ע"כ שפיר הוי בה מלכות וא"ש ודו"ק

- ונחזור לנדון שאלתינו והנה הרב הגאון מו"ה בן ציון הנ"ל רצה לדמות דבר זה לפתח בחמרא וסיים בשכרא דיצא והוא דין דסי' ר"ט הנ"ל - ולפע"ד אינו דומה להתם משום דשם אמר באמת כל נוסח הברכה כתיקונו ורק טעה במחשבתו ועיי"ש פרש"י ותוס' משא"כ הכא חיסר בגוף הברכה שלא הזכירו מתחלה - וע"כ אינו דומה לפע"ד רק לסי' תפ"ז וכמו שכתבתי וביארתי הענין ב"ה בארוכה

- ועוד אמר הרב הנ"ל והעלה לדינא דלכתחלה לא יזכיר גם לבסוף רק יעשה לה ברכה בפ"ע אחר שסיים הברכה בשביל המין שהתחיל לברך אבל בדיעבד אם הזכיר לבסוף יצא וכתב שמצא כן בספר שדי חמד בשם שני חכמי ספרד ולא נמצא שם טעם

- ולפע"ד אין זה נכון וחוששני משום איסור ברכה שאינה צריכה והמג"א בסי' רט"ו כ' מש"ס יומא דהתירו לקרות דברים שכתב בע"פ כדי שלא לגרום ברכה שא"צ וכן הביא בשם השל"ה ז"ל דאם הפירות כבר הם על השלחן לא יסירו אותן כדי שלא לגרום ברכה שא"צ וגם הכא כיון דיש לפניך דרך לפטור עצמך ע"י שתזכור לבסוף א"כ הוי כמו שהפירות מונחים לפניך ומה גם על פי מה שבארתי לעיל דע"י שיזכור לבסוף יגלאי מילתא למפרע דתחלת הברכה גם עלה הי' קאי א"כ פשיטא דטפי עדיף דיכלל אותם לבסוף ממה שיעשה לה ברכה בפ"ע וכן עיין בב"ח יו"ד סי' י"ט שכתב בזה"ל לפי שאין נכון להרבות בברכות כל שאפשר לפטור עצמו בברכה אחת עכ"ל ועיין ג"כ בדבריו בה' חלה סי' שכ"ו מה שכתב שם מענין ברכה שאינה צריכה שצריך ליזהר בזה מאד ועיין עוד בבאר שבע בשו"ת סי' ל"ז בענין ברכה שא"צ ע"כ פסק הנ"ל אף שהביא שכן הסכימו שני גדולי ספרד לפע"ד לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי רק כמו שכתבתי כן יש לעשות גם לכתחלה לכלול בסיף הברכה גם את מין השני ואז יהי' יוצא ידי שניהן אפילו למצוה מן המובחר כן נלעפ"ד ועיין בתשובת בית יאודה לחכם מו"ה יאודא עאיי"ש הספרדי סי' ד' ודו"ק

- נאם ידידו דו"ש ושלו' תורתו ע"ע

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.