משנה שכיר חלק א צד

שלא פתח בברכה וקיצר במקום שהי' לו להאריך

- אך המחה"ש שם ביאר דברי המג"א באופן אחר וז"ל המחה"ש שם דהתם אין בברכה כ"א החתימה ולא תיקנו באמצע כלום והוא קלקל בחתימתו וכיון ששוב אמר שהנ"ב תיקון מה שקלקל אבל הכא תיקנו מטבע ארוך היינו שיוסיף הרבה דברים באמצע בין פתיחה לחתימה והוא קלקל במטבע באמצע הברכה אף דסיים וחתם כדין מ"מ לא תיקון אמצע הברכה עכ"ל - א"כ לפי דבריו אין העיכוב מכח שלא פתח בברכה ורק דהעיכוב הוא משום דשינה באמצע מטבע אבל באמת הפתיחה נשארת על מקומה א"כ לפי"ז לק"מ על הא דסי' תפ"ז דדוקא הכא דבמקום יוצר אור אמר אשר בדברו מעריב ערבים ובטח אמר כל הנוסח של מעריב עד גמירה רק תחת שהי' לו לסיים כפי הנוסח של מעריב ערבים סיים יוצר המאורות ע"כ שפיר כתב המג"א דלא יצא מפני ששינה באמצע הניסח אבל בסי' תפ"ז דמיירי שאמר כל הנוסח של יו"ט אתה בחרתנו והשיאנו רק דחיסר לומר ותתן לנו דשכח להזכיר את היו"ט ובעת החתימה שפיר חתם ביו"ט עכ"פ שפיר הוסיף בין פתיחה לחתימה בנוסח היו"ט ע"כ שפיר יוצא וכן הכא בנידון שאלתנו אמר כל הנוסח של ברכת מע"ש רק דלא הזכיר המין שאכל א"כ בעת שנזכר לבסוף וזכרו ואיגלאי מילתא למפרע דתחלת הברכה גם עלה הי' קאי וגם בנוסח באמצע הברכה לא הי' שום שינוי א"כ מהיכי תיתי לא יהי' יוצא וא"כ לפי"ד המהח"ש לק"מ מהא דסי' נ"ט על הא דסי' תפ"ז ודו"ק

- אמנם דברי המחה"ש צע"ג מאד דבפירוש כתב הרשב"א דהכלל של שינוי ממטבע החכמים לו שייך רק דבאופן ששינה בפתיחה ובחתימה הייני שקיצר הפתוחה במקום שפותחת בברוך או שחיסר החתימה במקום שחותמת בברוך אבל באם שינה באמצע הנוסח לא מעלה ולא מוריד ועיין שם בארוכה וכן הביא המג"א בעצמו בסימן ס"ד בשם הכ"מ וא"כ א"א לומר בטעם המג"א דהעיכוב היא משום דקלקל באמצא הברכה וע"כ המוכרח לומר כדברי הלבוש"ר בביאר דברי המג"א הנ"ל דע"י שלא זכר בתחלה הוי קיצר בפתיחת הברכה וא"כ יהי' ראי' לדברי הגאון הנ"ל - אך לפי"ז יהי' סתורה גדולה בש"ע מסי' נ"ט לסי' תפ"ז וכנ"ל

- אמנם נראה לי לחלק בין האי דסי' נ"ט להא דסי' תפ"ז דהכא בסי' נ"ט מיגרע גרע טפי אשמר תחת יוצר אור שהי' לי' למימר מעריב ערבים דלא שייך כלל לכאן והוא דבר שאינו והוי שקר מוחלט דהא יום הוא ולא לילה ועי"ז נפלה באמת כל תחלת הברכה דע"י שאמר דבר שקר פסל כל הברכה שהי' מתחלה ועיין בלח"מ פ"ח דברכות שכתב ג"כ דע"י שהזכיר מעריב ערבים ביום דהוי שקר גמור גרע טפי ועיין ג"כ במג"א סי' תפ"ט דהיכא דאמר דבר שאינו גרע טפי ונראה להסביר הדבר דהוי כמו ששחט חטאת לשם עולה דפסול דמינה מחריב בה כמבואר בפ"ק דזבחים והכ"נ כיון דהזכיר לילה בשעה שהי' לי' להזכיר יום ע"כ מגרע כל הברכה של תחלה דמינה מחריב בה ושפיר כ' הלבוש"ר דהוי כמו שקיצר הפתיחה - משא"כ שם בסי' תפ"ז דמיירי כמו שכתבתי למעלה שלא הזכיר יום אחר בתפלת יו"ט רק שגם. יו"ט לא הזכיר וכיון דעכ"פ לא אמר בתחלת הברכה דבר שאינו לא החריב בה ולא גרעה תחילתה והוי רק סתמא וסתמה לשמן הן עומדין כמבואר ריש זבחים ובסי' נ"ט דאמר בפירוש דבר שאינו שפיר פסל כל הברכה כמו בקדשים באם אמר בפירוש לשם קרבן אחר דלא עלה לשם חובה ובחטאת פסל לגמרי אבל בסתמא לשמן הן עומדין וא"כ בסי' תפ"ז דמיירי בסתמא שפיר יוצא ידי חובתו בתפלה זו ולדעתי חילוק זה היא אמת לאמיתו של תורה וברוך השם שהאיר עיני בזה ודו"ק

- והשתא בנ"ד נמי כיון דבעת שאמר תחלת הברכה ולא הזכיר רק מין א' ואת מין השני לא הזכיר עכ"פ לא אמר דבר שאינו א"כ לא נעקר עי"ז תחלת הברכה דהא לא החריב בה מידי והוי לענין מין השני כסתמא דלשמן הוא עומד ובעת שהזכיר לבסוף גם את השני שפיר יוצא דומיא דסי' תפ"ז ודו"ק - ואל יתעקש המתעקש לומר דל"ד שאלתינו לסי' תפ"ז דהכא כיון דעכ"פ הזכיר מין א' א"כ תחלת הברכה רק עלה קאי ול"ד לסי' תפ"ז דשם לא הזכיר כלל יום אחר ולא הי' מוצא מקום לחול על דבר אחר ומיתלי תלי וקאי עד שהזכיר לבסוף את יו"ט וחלה עלי' ע"כ שפיר יוצא משא"כ הכא דהזכיר מין א' ולא השני' ע"כ תחלת הברכה רק עלה קאי ולגבי השני הוי כבלי פתיחה - ז"א כיון דבאמת הי' בכח הברכה שהתחיל לברך לחול על שתיהן אם הי' מזכיר שתיהן בתחלה ורק משום דשכח לא הזכיר השני' א"כ מה"ת יגרע כחה של הברכה ושפיר יש לומר דלגבי השני מיתלי תלי וקאי עד שהזכיר לבסוף ואז נתגלה דמתחלה גם עלה הי' קאי ול"ד לסי' ו"ט דשם באמת לא הי' בכח הברכה לחול על לילה כיון דהוא דבר שאינו וא"ש בהבנת הדברים בעזה"י

- ועוד יותר גדולה מזו אני אומר דאף באכל מין א' מז"מ ובברכה אחרונה שעשה הזכיר בתחלה מין אחר שהוא ג"כ מז"מ רק שכעת לא אכל מין זה ובסוף הברכה הזכיר המין שאכל ג"כ נראה לי שיצא ול"ד לסי' נ"ט דקיי"ל דלא יצא והטעם נראה לי עפי"ד הש"ס זבחים דף ג' דאם שחט חטאת חלב לשם חטאת דם כשר ואינו מחריב בה והטעם משום דעכ"פ לשם חטאת נשחטה והכ"כ אינו מחריב בה מין הראשון שהזכיר כיון דעכ"פ לשם ברכה דמעין שלש אמרה וכיון דהזכיר המין לבסוף שפיר יצא אבל בלא הזכיר כלל המין שאכל פשיטא דלא יצא דהא הברכה לא הי' כלל על מה שאכל ושם הי' הכונה על החטאת ששחט ורק שחשב על חטאת אחר וזה לא מגרע כיון דשם חטאת אחד היא כ"כ הכא כיון דעכ"פ הזכיר המין שאכל ורק בתחלה הזכיר מין אחר י"ל כיון דעכ"פ הי' ברכה מע"ש לא מחריב בה ויצא - משא"כ בס' נ"ט בהי' לו לומר יוצא אור ואמר ומעריב ערבים הוי כמו ששחט חטאת לשם עולה דמחריב בה וא"ל דהא גם יוצר אור עם מעריב ערבים שם אחת אית להו דזה תפלה וזה תפלה - י"ל דז"א דהא גם בשחט חטאת לשם עולה שם אחת להו זהו קרבן וזהו קרבן ומה חילוק יש לכאורה בין שחט חטאת לשם עולה ובין שחט חטאת חלב לחטאת דם וע"כ דחילוק רב יש ביניהם דבשחט חטאת חלב