משנה שכיר חלק א צב

נמי בתק"ש דר"ה כיון דיובל ור"ה שוין להדדי כדילפו זמ"ז בסוף ר"ה מגז"ש וא"כ קשה טובה מ"פ בגמרא איתתא מי מחייבא הא הוי מעשהז"ג הא שפיר י"ל דמחייבי אף דהוי מ"ע שהז"ג והוא קו' גדולה בש"ס הנ"ל (אחרי מופלג ראית בהלק"ט ח"ב סי' רצ"ז שכתב בפשיטות דנשים חייבות בתק"ש דיובל מכח סברא הנ"ל כיון דאיתנייהו בשילוח עבדים איתנייהו ג"כ בתק"ש וכבר תמה עליו בספר לימודי ה' בסי' הנ"ל דנעלם ממנו דברי הש"ס ר"ה הנ"ל דאמרו בפירוש דפטורות דהוי מ"ע שהז"ג) וא"כ לכאורה יהי' ראי' מזה אף דבאמת מעכבות זא"ז אעפי"כ לא מוכרח לומר דגם נשים יהיו מחויבות במצוה עשהז"ג מכח החלק השייך בהם רק אמרינן בהני דשייכי בכולן היינו אנשים אצלם מעכבות זא"ז משא"כ בנשים דאינן במעשהז"ג באמת לא תליא שמיטה וש"ע בתק"ש וא"כ ממילא גם גבי תפלה והלל י"ל כן וממילא דלק"מ אך באמת זה דוחק מאד דא"כ יולד מזה קולא גדולה לגבי אנשים אם יארע להם איזה אונס ולא יתקעו אז הם פטורים משילוח עבדים ושמ"ק ונשים יהיו מחויבות וזה נגד השכל - אמנם ידידי הגאון הבקי נפלא אוצר בלום מו"ה ר' יצחק ווייס ראבדק"ק ווערבויא נ"י העירני לעיין בספר שו"ת פתחי שערים לגאון א' מרוסיא (מדורו של הגאונים הח"ס ורעק"א ז"ל) סי' י"א שהקשה קו' זו ממש כמו שהקשיתי אני והנאני לכוון לדעת גדול כמוהו וראיתי שם שתי' כיון דתקיעה דיובל בב"ד היא ממילא לא שוה לתקיעה דר"ה דהיא לכל אחד ואחד וממילא דלא שייך ללמוד ר"ה מיובל דתק"ע יובל הוא לבי"ד ותק' ר"ה לכל או"א ולא דמי להדדי וא"כ שוב ילפינן יובל מר"ה דבאמת נשים פטורות גם מלשמוע תקיעת בי"ד ועיי"ש ומה שאמרו ששלשתן מעכבות זא"ז ר"ל בב"ד והיכא דאיתרמי דבי"ד לא יתקע באמת לא יהי' נוהג שמיטה כלל אצל שום מי עכתו"ד בתוס' ביאור ממני סד) - ולפי"ז היכא דהמצוה שייך לכל אחד וא' באמת היכא דמעכבת זא"ז הסברא נותנית דיחייבו נשים בכולם כיון דכמצוה אחת הן ועיין בשאג"א סי' י"ט דכ' דאי נשים מחייבי בשלמי שמחה מחויבין לטהר ברגל אף דהיא מצוה שהז"ג כיון דהא בלא הא א"א ועיי"ש - וממילא דה"ה הכא וא"כ דברי הגאון צע"ג - אולם אחרי המחילה מכ"ת הרמה טעה בפשט דברי התוס' דאין הפשט שם במה דקאמר בתוספתא דהלל ותפלה מעכבים זא"ז ר"ל דהאי זא"ז קא על הלל ותפלה כאשר חשב הגאון ז"ל רק כמו שראיתי במפורשי תוס' דפוס ווילנא דר"ל באלו דברים היינו בהלל סידר ההלל מעכב זא"ז וכן בתפלה סידור התפלה מעכב זא"ז זהו הכונה בתוס' הנ"ל אבל לא דירצה לומר דתפלה והלל יהיו מעכבים זא"ז עיין שם בפירוש מנחת בכורים ומצפה שמואל שפירשו כן וניכרים דברי אמת דזאת היא הכונה אמיתית בתוספתא הנ"ל ודו"ק סה

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ל"ו

בעזה"י ג' פקודי תרע"ג לפ"ק בוסערמין יצ"ו

קומי אורי כי בא אורך כבוד ידידי האברך החו"ב ירא וחרד לדבר ה' כש"ת מו"ה חיים אורי פר"מ נ"י פ"ק בוסערמין יע"א

ע"ד שבקשני לעיין בהערה שהציע לפני ע"ד רש"י ז"ל שבת קכ"א בד"ה אין אומרין לו כבה שכ' שם בזה"ל רבנן גזרו על אמורה לעכו"ם משום שבות עכ"ל ובע"ז דף ט"ו כתב וז"ל אבל על השבות לא נצטוו בני נח ומה שאסור לישראל לומר לעכו"ם עשה לי כך זהו משום ממצוא חפצך ודבר דבר דבור אסור עכ"ל רש"י - ותמה כ"ת נ"י דרש"י סותר עצמו דבשבת קאמר בהדיא דהוא רק משום שבות ובע"ז משמע דהוא דאורייתא וכדברי הסמ"ג המובא בב"י סי' רמ"ד עכ"ל ידידי נ"י - יסלח לי מעלתו נ"י במה שכתב דמשמע מדברי רש"י בע"ז דסובר דאמורה לעכו"ם הוי דאו' לדידי לא חזי לי שום משמעות מדבריו שיהי' מוכח דיסבור דאמורה לעכו"ם הוי דאורייתא רק דדעת רש"י הוא דשבות דאמורה סמכו חכז"ל אקרא דודבר דבר והכל חד ודרשא דודבר דבר גופא הוי רק דרשא דרבנן כדרך אסמכתא - ואפשר דרש"י כיון בזה לתרץ קושיית החוות יאיר בסי' נ"ג שהקשה על שיטת התוס' בשבת ד' ק"נ דסברו דאיסור דדיבור הוי דאו' א"כ למה לן בגזרה דאמורה לעכו"ם ת"ל דהוא אי' דאו' מכח ודבר דבר ועיי"ש - אבל לרש"י ניחא דהאי שבות דאמורה הוי מטעם דודבר דבר דדבור אסור אבל היא גופא הוי רק דרבנן וא"ש עכ"פ אין סתירה כלל מדברי רש"י דשבת על דבריו בע"ז דשניהן ענין א' וז"פ ואין צריך לפנים

- ולהמתיק הענין יותר נראה לי דרש"י לשיטתו מוכרח הי' לפרש דשבות דאמורה שרשו הוא בקרא דודבר דבר עפי"ד הח"ס ז"ל או"ח סי' פ"ד שהביא בשם תשובת פ"י להקשות לפי"מ דקיי"ל דיש שליחות לעכו"ם לחומרא למה לן בשבות דאמורה לעכו"ם ת"ל משום שליחות ותירץ הבית מאיר דבשבת ל"ש שליחות דהתורה לא קפדה על המלאכה רק על הגוף שיניח והוא נח ע"כ הוצרך משום שבות אלא דהקשה ע"ז מרש"י ר"פ מי שהחשיך שכ' והא נעשה שליחו לישא בשבת עיי"ש הרי דסובר רש"י דגם במלאכת שבת שייך שליחות א"כ תהדר קו' הפ"י על רש"י למה לן שבות דאמורה בשבת ת"ל מטעם שליחות ותי' הגאון ז"ל דאין הכ"נ דהוי מצי למימר בכל אמורה לנכרי משום שליחות אלא נקטו איסר אמורה דחמור טפי בעיני דרבנן עכ"ל הבית מאיר וכתב הח"ס ז"ל וצריך אני לפרש משו"ה חמורה להו לחכז"ל איסור אמורה דישראל עצמו עובר על ודבר דבר שלא יהי' דבורו של שבת כדיבורו של חול עכ"ד הח"ס ז"ל - הרי דכל איסור אמירה לעכום נצמח מכח איסור דיבור בשבת ולולי קרא זה הי' בטל כל שם איסור אמורה לשי' רש"י א"כ לפי"ז שפיר אין סתירה בדברי רש"י ז"ל ושניהן עולין בקנה א' ודו"ק כי נכון מאד דברינו בס"ד - ומה שיש להעיר על רש"י דכל איסור אמורה בא מאי' דודבר דבר מה מיבעא בב"מ צ' אמורה לעכו"ם בשאר איסורים הא גם בשבת הוי רק מכח קרא הנ"ל - כבר עמד בזה בשו"ת ריב"א ועיי"ש בסי' נ"ב ונ"ג ועיין ח"ס סי' כ"ד וחו"י סי' הנ"ל וח"ס או"ח סי' ר"א ודו"ק

- ידידו"ש לנצח

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל.