משנה שכיר חלק א צא

ועיין שם בתוס' חולין ק"ה דביארו דדרשא והתקדשתם אסמכתא היא והעיקר היא בא להעביר הזוהמא ואינו דומא למים הראשונים שהוא מצוה בפ"ע עיי"ש היטב - ורק דהי' קשה להדרישא, א"כ דתקנת מים האחרונים הי' שלא לברך בידיים מזוהמות א"כ אם יקרה לפעמים בתוך הסעודה שיצטרך לברך איזה ברכה ויהי' לו ידים מזוהמות דג"כ יצטרך מים להעביר הזוהמא תחלה ואח"כ יברך ובאמת לא נהגו כן וע"ז תי' דדוקא בברכה דאורייתא נתקנה ולא דוקא משום זוהמא לחוד אבל ודאי דעיקר הטעם הי' משום זוהמא ורק משום דזה לחוד עוד לא היו עשו תקנה ורק דצריך לשניהם דיהי' ברכה דאו' וגם דיהי' לו ידיים מזוהמות ושניהם כאחד טובים א"כ היכא דליכא זוהמא אף דהיא ברכה דאו' לא תקנו כלל ע"ז והשתא נהי דברכת מעין שלש הוי דאו' מ"מ כיון דליכא שם זוהמא דהא מיירי באכל בלא קביעת סעודה דבקבעת סעודה צריך לברך ברהמ"ז ואז באמת נוטלין מים אחרונים ובלא קביעת סעודה אין אוכלין דברים מזוהמין ואפילו אם יתרמי דאכל מ"מ כיון דאין הדרך בכך הוי מילתא דלא שכיח ולא גזרו רבנן והיכא דיהי' בידיים מזוהמות היינו באמצע הסעודה ויצטרך לברך איזה ברכה אפ"ה לא תקנו שיטול ידיו תחלה כיון דל"ה ברכה דאו' כן נראה לי בכונת הדרישה ונכון לדעתי וא"ש ודו"ק

- ידידו"ש לנצח

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ל"ד

מקשין על הרמב"ם בפ' י"א מה' מלכים שכתב המלך המשיח עתיד לעמוד כו' ובונה המקדש וכן כתב שם הלכה ג' וד' שמלך המשיח אין צריך לעשות אות או מופת כו' אם עשה והצליח כו' ובנה מקדש במקומו ועיי"ש הרי דמלשונו מוכח דהמלך המשיח יבנה את המקדש וברש"י ר"ה ד"ל ובתוס' שבועות מבואר ממדרש חכז"ל דבנין דלעתיד יהי' בידי שמים ומאין לקח הרמב"ם ז"ל דיהי' בנוי בידי אדם ע"כ ועיין בזה במהרשי"ק יו"ד סי' רי"ג ובספר תורי זהב להגה"ק ר' הערץ שייאר ז"ל במאמר שקל הקדש דף רס"ה ע"א שהאריכו בזה בטוב טעם ודעת - ונראה לי לומר בס"ד דמדרש חלוקות יש בזה דברש"י בפ' בשלח בפסוק מקדש ה' כוננו ידיך כתב בזה"ל חביב המקדש שהעולם נברא ביד אחת שנאמר ידי יסדה ארץ ומקדש בשתי ידיים אימתי יבנה בשתי ידיים בזמן שה' ימלוך לע"ו לעתיד לבא שהמלוכה שלו עכ"ל הקדוש - ובכתובות ד"ה אמרו דרש בר קפרא גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שו"א כתיב אף ידי יסדה ארץ ואלו במעשה ידיהם של צדיקים כתיב מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך ועיי"ש ברש"י ותוס' דמקדש מעשה צדיקים הוא ועיין במהרש"א דקאי על בצלאל וחבריו שעשו המשכן - והנה קשה לי לרש"י כאן דכתב דמקדש דלעתיד יבנה בשתי ידיים א"כ יהי' מעשה צדיקים כמבואר בכתובות דמעשה צדיקים הם בשתי ידיים - א"כ יוקשה לעצמו דכתב בר"ה דבנין דלעתיד יהי' בידי שמים וצ"ע לכאורה - אך איש דרש"י כאן דלעיל מני' פירש בעצמו הטעם זקף גדול להפרידו מהשם של אחריו ולומר דהמקדש אשר כוננו ה' ר"ל דקאי על הקב"ה דהכתוב מדבר ממעשה ידיו של הקב"ה וא"כ רש"י לא קאי בשיטת בר קפרא דכתובות הנ"ל ודברי רש"י לקוחים מהמכילתא וא"כ קאי רש"י בר"ה עפ"י שיטתו כאן דקאי על הקב"ה דהוא יבנה הבית המקדש וע"כ הוא מחלק בין מעשה שמים וארץ למעשה בנין ביהמ"ק וקאמר חביב המקדש כו' וא"כ ע"כ אינו סובר דרשת בר קפרא הנ"ל וממילא לבר קפרא דדריש מקדש ה' כוננו ידיך על מעשה צדיקים ע"כ לא סובר כהמכילתא ורש"י דקאי על הקב"ה ולבר קפרא לא נשמע כלל דבנין דלעתיד יהי' בידי שמים דכל דברי רש"י בר"ה הוא רק עפ"י דרשת המכילתא ורש"י בפסוק הנ"ל וממילא דב"ק דלא ס"ל דרשא דהמכילתא הנ"ל לא נשמע כלל דיהי' בידי שמים וא"כ קאי הרמב"ם בשי' בר קפרא דכתובות וא"ש ודו"ק - סג

) ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ל"ה

ראיתי בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' א' שהביא מתוספתא פ"ו דמנחות דתפלה והלל מעכבים זע"ז וכתב שם דמצא בזה דבר חדש וא"כ לא יצאו י"ח תפלה עד שאמרו גם הלל עיי"ש דדן מכח זה תפלה והלל כמצוה אחת

וקשה לי עליו ז"ל לפי"מ שכתבו תוס' ברכות דף כ' ע"ב וסוכה ד' ל"ח והמג"א בסי' תכ"ב הביאם להלכה דנשים פטורים מהלל מטעם דהוי מ"ע שהז"ג ועיי"ש - והשתא לדברי הגאון מהרש"ם ז"ל עפ"י התוס' הנ"ל דתפלה והלל מעכבין ז"אז והן כמצוה אחת ואי אפשר לצאת בתפלה בלי אמירת ההלל וכיון דמבואר בברכות כ' ע"ב דבתפלה שפיר נשים מחיובות א"כ ע"כ מוכרחין לומר גם הלל כיון דמעכבים זא"ז וה"ז דומה למה שאמרו גבי מ"ע דמצה שנשים מחויבות כיון דהקשין הכתוב לחמץ וכן גבי זכירה ושמירה דשבת דהואיל דאיתנייהו בזכירה ועיין בספר לימודי ה' לימוד קצ"א לחכם ספרדי שכתב בטעם ספר החינוך פ' בא שכתב דנשים מחויבים במ"ע דההגדה בליל פסח אף דהוי מ"ע שהז"ג והמנ"ח נתקשה מאד בזה יען שמחויבים במצה מחויבים ג"כ בהגדה דמשך שייכי להדדי וכ"כ מהר"מ שיק בתרי"ג מצות וכש"כ כאן דמעכבים זא"ז והוי כמצוה אחת מדוע לא נימא כיון דמחייבי בתפלה חייבי נמי בהלל וצע"ג על הגאון מאור הגולה הנ"ל שהחזיק שם מאד במציאתו שמצא ולא חלי ולא מרגיש שיסתעף עליו קושיא גדולה מאד

- הן אמת שכבר הקשיתי כעין קו' זו אשתקד בלמדי בר"ה ד' ל' דאיתא שם תקיעת ר"ה ויובל דוחה את השבת בגבולין איש וביתו ופריך בגמרא מאי איש וביתו אילימא איש ואשתו איתתא מי מתחייבא והא מצוה עשה שהז"ג היא ונשים פטורות ועיי"ש - והקשיתי לפי"מ דאמרו חכמים לעיל ד' ט' ע"ב דשלשתן מעכבות בו היינו שמיטה ושילוח עבדים ותקיעת שופר הני ג' מצות מעכבות ביוה"כ וכיון דמעכבות זא"ז בודאי נשים איתנייהו בתקיעת שופר דיוה"כ דהואיל ואיתנייהו בשילוח עבדים ושמיטת קרקעות ממילא דאיתנייהו ג"כ בתק"ש דיוה"כ כיון דמעכבות זא"ז וכיון דמחייבי בתק"ש דיוה"כ מחייבי