משנה שכיר חלק א צ

"דכל כך" אינו מצווה דמחד טעמא קדייק להו מכח קושיא הנ"ל דאל"כ למה קרי להו ד' כוסות א"כ ודאי דרצה לומר "דכל כך" כמו בפסח ליכא חיוב בעלמא אבל עכ"פ איכא חיובא בכל ימות השנה להדר אחר זימון אבל לא "כל כך" כמו בפסח דבפסח יגדל החיוב הרבה מאד - והטעם דלמה באמת יגדל החיוב בפסח כ"כ הוא משום דעיקר מצות סידרא דפסח נתקנה ע"ד זה וכמו שהביא בהדיא הרא"ש שם בשם מדרש תהלים אבל לא כן בעלמא דעיקר קידוש לא נתקנה דוקא על היין וגם מצות ברהמ"ז לא נתקנה דוקא בזימון ע"כ לא גדול חובו כ"כ משא"כ בפסח דעיקר דבר לא נתקנה אלא באופן זה ע"כ גדול חיובו כ"כ

- תדע שכן הוא שהרי אף למה שנראה מכל אלו הדברים שהביא מעלתו נ"י דמצוה להדר אחר זימון בעלמא מ"מ פשוט הדבר דזה דוקא באם היו כבר שנים אז מצוה להדר אחר שלישי אבל באחד שישב לאכול ודאי דליכא עליו חיוב כלל לחפש אחר שנים אחרים שיאכלו כדי לברך במזומן וכן משמע בהדיא מלשון המחבר בסי' קצ"ג שכ' בזה"ל ושנים שאכלו מצוה שיחזרו אחר שלישי שיצטרף עמהם לזימון עיי"ש וכן נראה מדברי הלבוש שהביא הדברי חמודות בפרק שלשה שאכלו ס"ק פ"ג וז"ל שם כשם שמצוה לחזר אחר ג' כשהן שנים משום דברוב עם הדרת מלך כך כשהם תשעה מצוה לחזר אחר עשירי אבל בפחות אפשר דלא אטרחו רבנן עיי"ש - הרי מפורש יוצא מדבריו דדוקא כשהם שנים מצוה לחזר אחר שלישי אבל לא באחד - וגבי פסח אינו כן דכל יחיד מוכרח להדר אחר שנים שיהיו ג' יחד כמו שהבאתי לעיל בשם הרא"ש דכל סידור דפסח הכי נתקנה כשהם שלשה יחד ראוי לזימון - א"כ נראה בעליל בכמה גדלה חיוב דזימון הנאמר בפסח מזימין הנאמר בעלמא - א"כ לפי"ז ברור הדבר דמה שכתב הרא"ש דבעלמא אין צריך לחזר אחר זימון ודאי דלא היתה כונתו דלא צריך כלל להדר אחר זימון ורק כונתו הי' א קושייתו שהקשה למה נקראו ד' כוסות כיון דבלאו"ה מחיוב בכוס של ברהמ"ז וע"ז תי' דבעלמא אין מחיוב כ"כ כמו הכא והראי' ע"ז דאפילו ביחיד מחיוב להדר וע"כ דמכח כוס דד' כוסות מחיוב לחזור ולא מכח כוס דברהמ"ז א"כ שפיר הוי לה טופיינא וע"ז כיון גם המג"א בפשט המחבר דנלקחים מדברי הרא"ש הנ"ל והדברים פשוטים ואמתיים ודו"ק

- והשתא בעת כתבי נפל במחשבתי שיש לומר עוד יותר טפי דהרי הרא"ש מדבר שם מיחיד דכתב דעיקר הדבר לא נתקנה ביחיד רק דצריך להדר אחר שלשה וביחיד באמת בעלמא אין צריך להדר כלל וכלל לא אחר שנים שיהיו ג' א"כ שפיר כתב הרא"ש שם משא"כ בעלמא דאין צריך לחזר אחר זימון והכונה באמת דאין צריך כלל משום דבאופן זה דקאמר הרא"ש ר"ל ביחיד באמת אין צריך כלל לחזור אחר זימון משא"כ ל פסח דגם באופן זה צריך לחזור אחר שלשה וזה נראה לי יותר אמת בכונת הראש מהפירוש הראשון שכתבתי דהכונה הי' דכל כך אין מצוה לחזר בעלמא כמו בפסח וכמו שכתב באמת הרא"ש כן גבי יין קידוש דכל השנה אם דגם זה נכון אבל מה שכתבתי עתה נראה לי יותר מדלא כתב הרא"ש הני תיבות "כל כך" גבי זימון כמו שכתב גבי קידוש ע"כ דרצה לומר דגבי זימון ליכא בחמת שום חיוב כלל להדר אח"ז והטעם יען שהוא מדבר מיחיד וביחיד באמת ליכא חיוב כלל בעלמא כן נראה לי ברור בכונת אדונינו הרא"ש - ואם כנים דברינו בכונת הרא"ש ז"ל הסירותי מעליו קושיא הגדולה שהקשה עליו המעדני יו"ט בפרק שלשה שאכלו ס"ק ס' שתמה עליו שדבריו סותרים זא"ז דבפרק ערבי פסחים כתב דבעלמא ליכא מצוה כלל להדר אח"ז ובברכות אמר דשפיר איכא מצוה בזה - אבל בהנ"ל א"ש וליכא שום סתירה דבאופן זה דהוא מיירי בפרק ע"פ ביחיד דאמר דכל יחיד מחיוב להדר אחר ג' משום דסידור דפסח לא נתקנה ביחיד באופן זה באמת בעלמא ליכא חיוב כלל וזה פשוט ואמת ואין אני רואה שום סתירה ולא ריח קושיא כלל עד שאני תמה על מרן בעל תיו"ט שלא הרגיש בזה - אבל עכ"פ שפתי הרא"ש ברור מללו בזה דבפסח גדלה חיוב דזימון מבשאר ימות השנה ומטעם שביארתי והן הן הדברים בעצמן שכתב אדונינו המג"א בסי' תע"ט על המחבר שכתב מצוה לחזר אחר זימון דדוקא להלל אבל לענין ברהמ"ז דינו כמו בשאר ימות השנה ודאי דכונתו הי' לכל מה שכתבתי דבפסח גדלה החיוב מבעלמא והא ראי' דגם יחיד חייב להדר וזאת לא מצינו בעלמא רק בשנים יש חיוב לחזר אח"ז כדמוכח בסי' קצ"ג מהמחבר שכתב ושנים שאכלו מצוה שיחזרו כו' משא"כ הכא בפסח וא"כ לפי"ז דברי המג"א כראוי מוצקים

- ולפי האמור נראה לי ברור דראיית המג"א לא הי' רק מסי' קצ"ג ועפ"י הכונה שכתבתי ולא כמו שכתב המחה"ש דראייתו הוא מסי' קצ"ז דבזה באמת דבריו תמוהים מה ראי' יש משם וכמו שתמה מעלתו נ"י אבל מסי' קצ"ג באמת ראי' טובא איכא לדבריו ועפ"י הכונה שכתבתי - ונראה לי לומר עוד דבמג"א גופא הי' כתוב כן בדפוסים הראשונים לעיין בסי' קצ"ג דהא חזינן מהמחה"ש דגי' אחרת הי' במג"א דהרי כתב המחה"ש וז"ל בסי' קצ"ז כצ"ל הרי תראה דבספרים אחרים הי' כתוב ציון אחר רק דהוא הגיה דצ"ל סי' קצ"ז וא"כ לא נפלאת לומר דבאמת הי' מצויין במג"א על סי' קצ"ג וכיון למה שכתבתי וכן נראה לי האמת ודברי המג"א אמיתיים וגם דברי הרא"ש עולין שפיר בלי שום סתירה והדברים אמיתיים לפע"ד ב"ה ודו"ק

- ידידו"ש לנצח

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ל"ג

עוד להאברך החו"ב הנ"ל

ע"ד שהקשה מ"כ ידידי על הדרישה בסי' קפ"א שהקשה אמאי דרשינן והתקדשתם והייתם קדושים על ברכת המזון שטעון מים אחרונים ולא על שאר ברכות ותירץ משום דאין ברכה דאורייתא רק ברכת המזון - וע"ז הקשה מעכת"ה נ"י דהרי דעת הטור דברכת זיין מינים ג"כ הוי דאו' וא"כ למה לא צריך גבי ברכת הז"מ מים אחרונים עכקו' מעלת ידידי נ"י ונראה בס"ד דלק"מ דודאו עיקר הטעם של מים אחרונים דוקא משום להעביר הזוהמה נתקנה ומה"ט כתבו תוס' בפרק כל הבשר דלא צריך ברכה עלי' והקרא אסמכתא בעלמא