משנה שכיר חלק א פט

שכתב המחבר דמצוה לחזור אחר זימון דוקא משום הלל קאמר אבל משום ברהמ"ז דינו כשאר ימות השנה דהיינו אם לפנינו שלשה צריך לעשות פעולה שיצרפו יחד ויברכו במזומן אבל בליכא רק שנים לא צריך לקרוא אחד מחוץ לצרף אבל בפסח מצוה להדר ולקרות גם מבחוץ וע"ז מייתי המג"א ראי' מסימן קצ"ז דשם מבואר דשנים שיושבו לאכול ובא שלישי לפניהם מצוה להאכילו פת ויברך אתם והיינו דוקא אם בא מעצמו אבל אם היו רק שנים לא איכפת לן כלל א"כ מזה מוכח החילוק בין מצות זימון למצות הלל ושפיר מדיוקין דברי המג"א עם ביאורו של מחה"ש וזה ברור בכונתם ומהתימא על מעכ"ת נ"י שלא נחית לזה

ודו"ק

- (ג) הקשה מעכ"ת נ"י לשי' התוס' בריש פרק שלשה שאכלו שכתבו דמה"ט בברכת המוציא אחד מוציא חברו משום דהוי דרבנן אבל ברהמ"ז דהוי דאורייתא מצוה לחלק א"כ קשה בדף כ' דאיבעא להו נשים בברכת המזון דאו' או לא וקאמר דנפ"מ אי מוציאות את אנשים למה לא קאמר בנשים עצמן אי דרבנן א"כ אשה אחת מוציאה חברתה ואי דאו' אז אינה מוציאה את אחרות משום דמצוה לחלק עכקו' - ולדעתי לק"מ וא"ש בפשיטות דיותר יש רבותא אם יכולה להוציא אנשים דמחייבין בכל התורה כולה והם פטורין ממה שיכולה להוציא את מינם ע"כ נקט הש"ס הנפ"מ דיותר רבותא וא"ש

- ובזה אצא בשום שלו' טובה וברכה משולשת מנאי ידידו דו"ש באהבה עזה

- ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ל"א

ראיתי בספר ברכת חיים על ברכות להגאון מו"ה חיים יוסף אבדק"ק ראדוויל (שנדפס בהסכמת הגאון מהרש"ק מבראד) שהביא בשם אביו זקנו בעהמ"ס לוית חן על התורה שהקשה לפי"מ דמבואר בפסחים י"א דרבי יודא סובר דאדם טועה בג' שעות וכן קיי"ל א"כ למה לא כתבו הפוסקים גבי חומרת הגאונים בבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה דצריך להיות פחות ג' שעות ונכדו הגאון ז"ל הביא בשם זקנו הנ"ל דבאמת רצה לפסוק כן דבעינן ג' ימים פחות ג' שעות ועיין בספר לוית חן (ואינו תחי') ונכדו השיג עליו מתרי טעמא חדא דאדרבא לפי שאדם בהול על ממונו שלא יטרף הבשר לכן זריז הוא ולא ישכח ולא יטעה שנית כיון דכל האיסור רק חומרת הגאונים היא ע"כ לא מחמירין עכ"ל - ולי הצעיר עדיין קשה גבי שיעור כבישה דהוי ג"כ יום שלם למה לא חששו שמא יטעה בג' שעות שיסבור שעוד ל"ה מעל"ע ובאמת כבר עבר כ"ד שעות ע"כ הי' צריך לפסוק דבנכבש יום שלם פחות ג' שעות יהי' אסור מטעם דאדם טועה בג' שעות וכאן הוי דינא דאורייתא ולא חומרא - וכן סברת אדם בהול לא שייך הכא כמובן וצ"ע והוא דבר חדש ולא ראיתי עוד בספרי האחרונים שידברו מזה - סב

) ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן ל"ב

בעזה"י ג' חקת תר"ע לפ"ק בוסערמין יצ"וץ

שלו' תנינא לידידי האברך המופלג בתורה חריף ובקי כמו"ה אליעזר גרינפעלד נ"י יושב בשבת תחכמני בק"ק קאלוב יע"א

אחדש"ה באהבה הנני בא בשניות מדברי סופרים ע"ד אשר טען עלי במה שחלקתי בין הנושאים בין מצות זימון הנאמר בפסח למצות זימון הנאמר בברהמ"ז וכמו שכתבתי במכתבי הקדום - וע"ז כתב כת"ה דאינו כן דגם גבי ברהמ"ז החיוב עליו לחזור בכל מה דאפשר והאריך בחבילות ראיות ובהוכחות מספרים הרבה אין קץ - ידידי צמודי נ"י אם כי דבריו נאמנים וצדיקים עכ"ז אני על משמרתי אעמודה שחילוק רב ביניהן וכעין שחלקתי בתשובה ראשונה אבל לא ביארתי הדברים הדק היטב - ועתה בעזה"י אוסיף מיא ואוסיף קימחא למלא דבריי הראשונים - כל זה אמת דגם בברהמ"ז יש חיוב להדר אחר זימון וכאשר מפורש יוצא מכל אלו הראיות שהביא מעלתו נ"י אולם עוד יגדל ממנו החיוב זימון דפסח בעשר מעלות ואין עולין במשקל אחד, וממקומו הוא מוכרע דהרי מקור של אלו הדברים הוא ברא"ש פרק ערבי פסחים סי' ל"ב ושם הוכיח הרא"ש דאין צריך לחזור אחר שלשה בעלמא רק בליל פסח דאל"כ למה קרי להו ד' כוסות הא ליכא אלא שני דטופיינא דקידוש וברכת המזון בעלמא נמי איתנייהו אלא ודאי בעלמא אין צריך לחזור אחר שלשה ובליל פסח צריך לחזור וכן קידוש בעלמא נמי אין צריך כל כך לחזר אחר יין אלא יקדש על הפת ובליל פסח צריך לחזר אחר היין עכ"ל הרא"ש ז"ל עיי"ש - הרי דאף גבי קידוש כתב כן הרח"ש דאין צריך לחזר אחר יין אף דבאמת כמה מהחיוב על האדם להדר שיהי' לו יין לקידוש וכמה הבטחות נבטחו להמקדש על היין בכמה דוכתא באגדת חכז"ל ועיין פסחים ק"ו דדרשו זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין ובתוס' שם כתבו די"ל דדבר תורה היא ועיין בסי' רע"א סעי' ג' דמי שאין ידו משגת ליין קידוש ולצורך הסעודה יין קידוש עדיף עיי"ש הרי נראה בעליל דעד כמה גדול החיוב לקדש על היין ואפ"ה כתב הרא"ש דקידוש מקרי אין צריך לחזר עליו - וע"כ צריך לומר דלגבי חיוב דפסח הוי זה כמו דאין צריך לחזר עליו דהא גבי פסח קיי"ל דמוכר כסותו ומחזיר על הפסחים בשביל ד' כוסות וגבי שבת בודאי דאין צריך למכור כסותו וגם אין צריך לחזור על הפסחים בשביל יין קידוש דהא אמרו עשה שבתך חול ואל תטצרך לבריות וע"כ ודאי דלגבי פסח דהחיוב גדול מאד מקרי חיוב דשבת דאין גדול כ"כ אין מחיוב נגדה וזה שדייק הרא"ש בלישני' וכתב הני שני תיבות "כל כך" היינו לומר דודאי גם בזה איכא חיובא רבה להדר אחריו אבל לא "כל כך" כמו בפסח דבפסח גדלה החיוב של יין עד למאד עד שיש לומר על קידוש של כל השנה דלגבי החיוב של פסח מקרי אין צריך להדר עליו וזה ביאור דברי רבינו הרא"ש בבירור - ועפ"י כונה זו אמר ג"כ גבי זימון דברכת המזון דכל השנה דאין צריך לחזר אחר זימון בעלמא נמי כונתו