משנה שכיר חלק א פח

שאכלו מחדש ומפורש מה שאמרו דלא אכלו אלו הג' משנתחברו היינו שלא הסיבו יחד אפ"ה חיילי עלייהו תורת זימון וצריך לאכול מחדש ועיי"ש וא"ש בלי שום דוחק ודו"ק - אמנם באמת הב"ח שם כתב דתי' הב"י שני' דחיקא הוא וקושיית הב"י הוא מתרץ באופן אחרת עיי"ש וא"כ לפי דבריו שפיר יוקשה קו' מעלתו לכאורה אף דיש לדחוק ולומר דרש"י יסבור כתי' הב"י - אמנם נראה ליישב בס"ד דא"ש אף בלי דוחק כלל - והוא דכבר הבאתי לעיל בשם הב"ח דבאמת חיוב זימון אינו בא רק בגמר הסעודה ורק דאז חל החיוב למפרע מכח דנתועדו יחד בתחלת הסעודה וכ"ז שנשארו בבית עד הגמר אז נמשך חיובם למפרע אבל ביצאו ולא היו בגמר אז בטל לגמרי חיוב הזימון - והכונה בזה מבואר דאם לא עקר מקום קביעתו שקבע בראשונה אז עדיין שייך להסעודה וא"כ יכול החיוב לחול עליו למפרע אבל אם יצא מבית זה ושינה מקומו בטל מקום קביעתו ולא שייך כלל להסעודה א"כ איך יהי' יכול החיוב לחול עליו למפרע כיון דכבר עקר מקומו משם וע"כ באמת באם פירש באמצע הסעודה בעת שעדיין לא הי' חובת זימון ובירך ויצא לחוץ לא חלה עליו כלל תורת זימון וז"פ לפי"ד הב"ח ז"ל

- ולפי"ז נראה ברור למא"ד בפסחים ק"א דסובר דבדברים הטעונים ברכה במקומם שינוי מקום ל"ה הפסק ואף בעקר רגליו והלך למקום אחר לקביעה קמא קהדר ואוכל שם במקום שהלך בלא ברכה תחלה והוי כמו שגמר סעודתו במקום הראשון א"כ לדידי' ביצא באמצע הסעודה וגמר סעודתו במקום אחר עדיין לא בטל קביעתו קמא ומשך שייך לסעודה הראשונה ובעת שגמרו שם במקום הראשון וזה שפירש עדיין לא בירך שפיר נמשך עליו חיוב דזימון כיון דהוא לקביעה קמא קהדר כמו באם הי' גומר סעודתו במקום הראשון כן נראה לי ברור בס"ד

- ולפי האמור מה מאד מיושב תמיהתו שתמה כיון שפירש בעת ההיתר ושם לא אכלו מחדש מאין יבא עליהם חיוב הזימון, ובהנ"ל א"ש ולק"מ כיון דשם בברכות הוא מרא דשמעתא רב חסדא ורב חסדא לשיטתו בפסחים ק"א הנ"ל דסובר דשינוי מקום ל"ה הפסק והוי כמו שגומר סעודתו במקום הראשון א"כ גם הכא באלו ג' שפרשו הוי כמו שגמרו סעודתן בחבורתיהן הראשונה א"כ שפיר חיילא עליהן תורת הזימון למפרע כמו בשהיו נשארין על מקומן (ועיין ב"ח סי' קצ"ג מה שתי' כעין זה על מה שקשה על שיט' הר"י) ומיושב מאד קושייתו והוא עצה נכונה בעזה"י ודו"ק

- ועפי"ד האלה הרווחנו בזה להבין מדוע לא אבה הב"י לפרש דברי הרב האי גאון כפשוטו ורק פירש בו פירוש דחוק אחרי המחילה כמו שכתב עליו הב"ח דהוא דחוק - ובהנ"ל יובן מאד כיון דדברי הרב האי גאון לא אתי שפיר, רק אליבא מאן דסובר דשינוי מקום ל"ה הפסק בדברים הטעונים ברכה במקומן אבל מאן דסובר כרב ששת בפסחים שם דהוי הפסק א"כ אי נימא כרה"ג יוקשה קושיית מעכ"ת נ"י וא"כ לרב ששת ע"כ מוכרח לומר דחיוב זימון בא תיכף וא"כ שפיר נתחייבו בזימון אלו הג' שפירשו מהחבורא שלהן - והשתא דהב"י פסק בסי' קע"ח כרי"ף ורמב"ם דפסקו כר"ש דשינוי מקום הוי הפסק ע"כ לא רצה לפרש דברי הרב האי גאון כפשיטא - אבל הב"ח דפסק בסי' הנ"ל כתוס' ורא"ש ורשב"ם דפסקו כר"ח דשינוי מחום ל"ה הפסק וא"כ שפיר אפשר לומר כשי' רה"ג בדרך פשטות דהחיוב זימון בא בגמר סעודה ואפ"ה אינן רשאין לחלק כיון דנתחייבו בזימון מלמפרע וא"ש מאד בעזה"י בביאור הדברים - ובזה נבין ג"כ למה נהיג עלמא כשי' רב ה"ג כמו שכתב הב"ח בסי' ר' דהכי נהיג עלמא כיון דכבר כתב הרמ"א בסי' קע"ח דנוהגין כרב חסדא א"כ שפיר יש מקום לדברי רב האי גאון וא"ש בהבנת הדברים - ויצא לנו מזה דשיטת רה"ג תליא בפלוגתת רב חסדא ורב ששת בפסחים ק"א הנ"ל ודו"ק כי הדברים ברורים בס"ד (ועיין בתשובת אמרי אש סי' י"ג בענין זה

ודו"ק

) - (ב) ומה שנתקשה בהבנת דברי המג"א בסי' תע"ט שכתב אדברי המחבר שכתב מצוה לחזר אחר זימון וכתב המג"א דמשמע בטור דדוקא להלל מצוה לחזור אבל ברכת הזימון דינו כשאר ימות השנה עיין סי' קצ"ז עכ"ל - וכתב המחה"ש שם בכונת המג"א דבסי' קצ"ז מבואר שאם שנים אוכלים ובא השלישי אם יכולין להזקיקו לאכול עמהם כדי שיברכו בזימון עדיף אבל אם אין רק שנים לא איכפת לן עכ"ל המחה"ש - ועל זה תמה מעלתו נ"י דבהדיא מבואר בסי' קצ"ג דבשנים שישבו מצוה לחזור אחר אחר השלישי וגם ראיית המג"א אינו מכיר אף לפי הביאור של המחה"ש דמשם לא מוכח מידי אדרבא יש להבין ולדייק להיפך עכ"ד מעכנ"י - לדידי א"ש ומובן היטב כונת דבריהם כוונתם הוא דבבהמ"ז אף דאיכא מצוה להדר אחר זימון מ"מ אין מצוה לילך ולחפש בחוצות אחר שלישי כדי לברך בזימון ומעשים בכל יום יוכיחו דאין מחפשין אחר שלישי רק אם ישבו שנים יחדיו לאכול ויש עוד שלישי בבית אף דלא אכל גם לא צירף עמהם יחד אפ"ה מצוה להדר שיצטרף אתם ויברכו במזומן אבל ודאי דאם לא נמצא אתם בבית השלישי ליכא מצוה כלל לילך לחוץ ולקרא לו פוק חזי מה עמא דבר מעולם לא שמענו לעשות כן רק בעת שהוא בבית מהדרין ונותנים לו לאכול כדי לצרף וגם ממקומו הוא מוכרע מהראי' דמוכח דמצוה להדר אחר זימון שהעיר הב"י שהביא מעלתו נ"י ושם הי' המעשה דרבה בר בר חנה הוי קאים קמי' דרב אמי ורב אסי דאייתי לקמייהו כלכלה של פרי ולא יהבו לי' מזה שפט דאין מזמנין על הפירות דאל"כ ודאי דהיו נותנים לו לצרף אותו וכן מהא דשמש עומד על שנים דאוכל בלי רשות מכח מצות זימון דמכאן מוכח דמצוה להדר אחר זימון - נמי ודאי דוקא כמו שהי' המעשה באלו ראיות דהשלישי ישנו פה לפנינו ורק דלא צירף עצמו מצוה להדר שיצטרף אתם - אבל ודאי דאם השלישי איננו פה ליכא מצוה כלל לחפש אחריו סא) אמנם כ"ז בבהמ"ז דכל השנה אבל בפסח דהטעם דמצוה להדר משום עניית הלל הוא ודאי משמע דיהדר אף לקרוא מחוץ ממקום שימצא להיות לו שנים שיכלו לענות אחריו וכמו שמוכח מהרא"ש בפרק ערבי פסחים שכתב דסגי באשתו ובניו שהגיעו לחינוך ואין צריך לקרוא מחוץ עיי"ש - משמע היכא דליכא עמו אשתו ובניו צריך לילך אף לחוץ ולקרוא לו - וא"כ שפיר כתב המג"א דהא