משנה שכיר חלק א פד

אסור לו מכח חלב לא נהנה בו כיון דנפשו קצה בו - וכתב לתרץ בשם הרדב"ז דבאמת קיי"ל דהמתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה ועכצ"ל דהתורה אחשבי' להנאה זו וא"כ כיון דחזינן דהתורה אחשבי' לענין חיוב חטאת א"כ כל היכא דנוסף עלי' עוד איסור אחר אמרינן מגו דחשוב אכילה לענין חיוב חטאת חשוב אכילה לענין לגבי האיסור האחר - א"כ א"ש בהא דיש אוכל כיון דחייב חטאת על חלב והתורה אחשבי' אכילה לענין אכילת חלב חשוב אכילה לענין מעילה ושפיר נהנה ומעל - וכ"ז בחלב דחזינן דהתורה חייב עלי' חטאת ע"כ חזינן דהתורה חשבי' לי' אבל בנזיר ששתה יין של תרומה הייני טעמא דפטור מקרן וחומש משום דלא מצינו דהתורה אחשבי' לשתיית יין דנזיר אבל באכל תרומה ביוה"כ דחזינן דהתורה חייבא חטאת על אכילת יוה"כ א"כ אחשבי' לאכילה זו ומשו"ה שפיר חייב בקרן וחומש עכ"ד זקנו זלה"ה - ועפי"ז הקשה כהדרגנ"י תינח היכא דאחשבי' הייני במתני' דיש אוכל דאחשבי' לאכילה זו דחייב חטאת משום חלב ע"כ שפיר איכא בי' מעילה מכח מגו וכנ"ל - אבל היכא דלא שייך לומר אחשבי' אז באמת לא הי' צריך למעול כיון דנפשו קצה בו לא נהנה בזה וא"כ ההיא דבשר קדשים דאסור משום כל בקודש פסול ונפשו קצה בו ולא מצינו דאחשבי' רחמנא א"כ למה יהי' בו מעילה - ומעכ"ת רצה לדון בדבר החדש דהמעילה בבשר באמת הוי רק מדרבנן ונכנס בדחוקים שונים

- הנה טרם אענה בדבור זה אאריך במקצת כי רבו העירותי בזה ואמרתי אשיחה וירוח לי בעזה"י - וכשהראתי תשובתו לחכם א' ענה ואמר וכי מוכרח לומר דמה דמועלין בבשר הוא דוקא ע"י אכילה הלא אפשר למעול בו ע"י שאר הנאות ולא שייך לומר דנפשו קצה בו - ולפע"ד זה דוחק מאד וגם בבשר שאר הנאות חוץ אכילה הוי שלכ"ד הנאה ומותר כמבואר בתוס' פסחים ריש דף כ"ו ועיי"ש - אולם כשאני לעצמי נראה לי בס"ד דלא צריך לכ"ז דכל דברי הדרגנ"י בנוים על דברי הרדב"ז הנ"ל ועפי"ד הקשה איך למעול בבשר פסול מטעם דנפשו קצה בו ונכנס בפרצה דחוקה מאד - ואני לעצמי אחרי המחילה ממרן הרדב"ז לא נראה דבריו ז"ל וגם דבריו לא יספיקו לתרץ קו' בהא דיש אוכל וכמו שאבאר בס"ד

- וטרם אדון בדברי מרן הרדב"ז אענה ואומר מה שנראה לי בישוב קו' זקנו על משנה דיש אוכל הנ"ל ועפי"ז נרויח שלא נצטרך לכל הדחוקים ויבואר הכל על נכון בס"ד

- דהנה ראיתי ברי"ט אלגאזי בכורות סופ"ה שכתב לתרץ קושיית המחנה אפרים שהקשה אשי' הנימוקי יוסף שכתב אהא דקיי"ל דהמוכר בשר לחברו ונמצא בשר בכור מה שאכל אכל ויחזור לו הדמים ודעת הנמ"י הנ"ל ושי' רש"י בבכורות ל"ז דזה הוי רק מטעם קנס והקשה המחנ"א הלא בבכורות שם פליגי רבנן ורשב"א דרשב"א סובר בדבר שנפשו קצה בהן יחזור ודבר שאין נפשו קצה בו לא יחזור ורבנן לא פליגי עלי' דרשב"א בדבר שאין נפשו קצה בהן - והשתא למה בדבר שנפשו קצה בו ל"ה אלא מטעם קנס הלא מדינא הוא דצריך לחזור הדמים כיון דנפשו קצה בו ולא נהנה כלום ועוד הלא בירושלמי מוכח דבכל איסורין סוברין הרבנן דאמרינן נפשו קצה בו א"כ מדינא צריך להחזיר המעות כיון דלא נהנה ממנו ולמה כתבו רש"י ונמ"י דדוקא מטעם קנס הוא עכק"ו המחנ"א

- וכתב שם הרי"ט אלגאזי לתרץ בפלפול נחמד ונעים כדרכו בקדש ולבסוף העלה לתרץ קושיא זאת ותוכ"ד הוא דאף דבאמת באכילה גופא לא נהנה כלל משום דנפשו קצה באכילה זו מ"מ בא לו הנאה מצד אחר ע"י אכילה זו הייני במה שלא אכל משלו דאילו לא הי' אוכל זאת האיסור הי' צריך לאכול משלו עכשיו שאכל האיסור הרויח את שלו וא"כ מן הדין לא הי' צריך להחזיר לו את דמי כל האיסור משום דהרויח על ידו במה שלא אכל משלו אלא הי' צריך להחזיר את הדמים אשר ההיתר יותר שוה מדמי האיסור והחילוק זה הי' צריך להחזיר לו משום דהוא קיבל דמי היתר אבל את שיווי האיסור בודאי דלא הי' צריך להחזיר מדינא ואפ"ה הוא מוכרח להחזיר את כל הדמים וע"כ דקנס הוא דקנסינן לי וא"כ שפיר כתבו רש"י ונמ"י דמטעם קנס הוא עכתו"ד הריט"א בקצרה

- המורם מדבריו דאף דאמרינן דנפשו קצה בו ולא נהנה מאכילה גופא מ"מ בא לו הנאה מאכילה זו מצד אחר במה שהרויח משלו ונשכר שפיר (ומה שקשה לכאורה ע"ז מחולין קל"ט מדברי תוס' שם גבי משתרשי משלו עיי"ש שהוא בעצמו הרגיש בזה ומתרץ לי') א"כ לפי"ז לא ק"מ קו' זקנו זלה"ה על הא דמתני' דיש אוכל למה ימעול כיון דאסור משום חלב א"כ נפשו קצה בו וכמו בנזיר ששתה יין של תרומה דבאמת פטור מהאי טעמא מחומש - ובהנ"ל א"ש מאד בס"ד דשם בכריתות שפיר מעל אף דלא נהנה מהאכילה גופא די"ל דמיירי באופן שהרויח שו"פ הייני במה שלא אכל משלו כיון דאכל את החלב וכיון דנהנה מהקדש זה יהי' באיזה אופן שיהי' מעל כיון דהקדש בהנאה תליא וכיון דהי' לו הנאה בשו"פ חייב (ומה גם לדברי שהוכחתי לעיל דבקדושת הגוף רק בשו"פ דבעל הנאה תליא אם הי' לו בו הנאת שו"פ א"ש מאד) - אבל שם בנזיר שפיר פטור אף די"ל דג"כ הרויח והי' לו הנאה ע"י אכילה ושתי' זו מ"מ כיון דתרומה לא בהנאה תליא אלא באכילה ומקרא מלא דיבר הכתוב ואיש כי יאכל קדש ואפילו על שתיית תרומה לולי שאמרינן שתי' בכלל אכולה ל"ה מחייבינן חומש על שתיית התרומה כמבואר בריש פרק בנות כותים - והשתא כיון דנפשו קצה בו ל"ה אכילה ושפיר פטור אם כי נהנה בו אבל על הנאה לא חייב חומש בתרומה אבל שם בכריתות דבהנאה תליא וכיון דהי' לו הנאה באכילה זו שפיר מעל ומתורץ קו' זקנו כחומר ודו"ק כי הוא דבר נכון מאד בס"ד

- וממילא לפי"ז מתורץ ג"כ קו' הדרגנ"י למה יהי' מועלין בבשר קדש פסול נימא דנפשו קצה בו ול"ח חשוב אכילה דכיון דעכ"פ הי' לו בו הנאה של שו"פ באכילה זו מצד אחר כנ"ל שהרויח את שלו ע"כ שפיר מעל כיון דמעילה בהנאה תליא וא"ש מאד ודו"ק

- ועתה אדבר בגוף דברי הרדב"ז ז"ל במה שכתב דגבי חלב כיון דאחשבי' רחמנא לאכילה