משנה שכיר חלק א פג

ואכתי קדשי השם הוא ומשו"ה לא יצא מידי מעילה ואז מועלין אפילו בבשר דלא חזי לגבוה

- ועל דרך זה נראה לי כוונת רש"י בכריתות הנ"ל דמקורן מש"ס מעילה הנ"ל ובא להשמיענו דלא תימא כיון דנפסל פקע קדושתו וכדברי המהרש"א בקידושין נ"ו ועיי"ש ע"ז כתב כיון דאם עלה לא ירד א"כ אכתי בקדושתי קיים ומשו"ה לא יצא מידי מעילה כן נראה לי ברור בכוונת רש"י ז"ל - וא"כ ממילא פשיטא דלא דוקא באימורין דחזי לגבוה אלא אפילו בבשר מועלין כיון דאכתי בקדושייהו קיימו וכמבואר בריש מס' מעילה דאין חילוק בין אימורין לבשר

- וביותר מבואר מצאתי כדבריי בש"ס מעילה דף יו"ד ע"א דאיתא שם אמר רבא הכל מודים בנהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא ומאימורי קדשים קלים דפטור ופריך בש"ס פשיטא מאי קמפסיד ומשני מהו דתימא בשר קדשי קדשים שנטמא איכא מצות שריפה לכהנים אימורי קדשים קלים איכא מצוה להפוכי בצינורא קמ"ל דלא עכ"ל הש"ס - וכתבו תוס' שם ד"ה הכל מודים דהכא מיירי בנטמא קודם זריקה ונהנה לאחר זריקה וקמ"ל אע"ג ואיכא מצות שריפה אפ"ה מכי זריק השוב נעשית מצותו דמלא בעי בגדי כהונה אבל אם נהנה קודם זריקה באמת מועלין אף דלא חזי לגבוה משום דהוי קדשי השם עיי"ש ביתר ביאור - הרי בהדיא דאף בבשר דלא חזי לגבוה אפ"ה מועלין בהן ואדרבא תוס' הקשו שם דלמה בבשר לא מועלין רק עד הזריקה ובעולה מועלין עד שתצא לבית הדשן והכא נמי דהבשר צריך שריפה הי' בו למעול עד שתצא לביה"ד ותירצו דדוקא עולה דכולה כליל, וא"כ לא חשוב נעשית מצותו עד שתצא לביה"ד אבל בשר כשנעשית בטהרה נאכלין לאחר זריקה א"כ חשוב נעשית מצותו מכי זריק עכתו"ד בשינוי לשון קצת ועיי"ש - הרי בהדיא דאף בבשר דלא חזי לגבוה כלל אפ"ה מועלין בו (ודברי הרמב"ם בפ"ג מה' מעילה הלכה י"א צ"ע) וגם דברי גדולי האחרונים עיין ח"ס בהגהות הש"ס שם בכריתות ובאו"ח סי' ק"פ ועוד מחברים גדולים שביארו דברי רש"י כריתות כ"ג דמשום דאם עלה לא ירד שוה להקדש פרוטה צע"ג מהש"ס דהכא דף יו"ד דפריך מה קמפסיד - וקשה נימא כיון דאיכא מצוה להפך בצינורא וחשוב עבודה וכמו שכתבו תוס' א"כ עי"ז שוה להקדש פרוטה והדברים ק"ו מה שם דלכתחלה אסור להעלות על המזבח אפ"ה כיון דבדיעבד אם עלה לא ירד חשוב עי"ז שו"פ כש"כ הכא דלכתחלה איכא מצוה להפך בצינורא ודאי דהי' צריך בשביל זה חשב שוה ממון להקדש אלא ודאי דלא תליא בזה כלל ורק דתליא אם נעשה מצותו או לא והכא כיון דלא מעכב שפיר נעשה מצותו ושפיר פריך הש"ס וכן גבי בשר תלוי אם לא פקע הקדושה ואז איכא מעילה אף בבשר וזה ראי' שאין עלי' תשובה וזה נמי כונת התוס' ישנים כריתות י"ג ע"ב דמחלק בין קדושת הגוף לקדושת דמים ודברי רש"י בדף כ"ג שכתב דמשום עלה לא ירד מועלין מתאים לדברי תוס' הללו והכונה יען שאם עלה לא ירד מוכח דעדיין קדושת הגוף עלייהו וממילא אף דאסור בהנאה מועלין בו כיון דעדיין קדשי השם נינהו וכדברי הש"ס ריש מעילה ועיין בהגהת ח"ס בכריתות י"ג שכתב ג"כ דדברי רש"י עולה בקנה אחד עם דברי תוס' אבל באופן אחרת דמשום זה שו"פ להקדש אבל לדידי לא חזי לי מכח הקושיא שכתבתי בראש דברי מה יענה בבשר דלא חזי לגבוה ואעפי"כ מועלין וע"כ דתלוי באם בו קדושת הגוף עדיין וכן מוכח פשטא דלישנא מתוס' ישנים דבקדושת הגוף תלוי והן הן דברי רש"י ז"ל ועיין נתיבות המשפט בחו"מ סי' כ"ח שהעלה לחלק בין קדושת דמים לקדושת הגוף דבקדושת הגוף לא צריך להיות בר דמים ופלא שלא זכר השר שהן הן דברי תוס' ישנים כריתות שם ממש כל דבריו נמצאו שם וא"כ לפי"ז עולה הכל על נכון

- אך לדידי עדיין לא הונח לי במה שהעלה הנתיבות דבקדושת הגוף לא תליא מעילה דידה בדמים כלל א"כ לפי דבריו שיעור שו"פ הנאמר במעילה על כרחך בקדושת דמים נאמר ובקדושת הגוף דלא תלוי בדמים א"כ אף בפחות בשו"פ הי' צריך להיות מועל, ובהדיא מבואר בש"ס שבועות כ"ד ע"ב על מתני' זו שהעלה הנתיבות חידושו שלא כדבריו שאמרו שם כי קתני מידי דחיילא כשיעור שבועה דחיילא פחות מכשיעור לא קתני הרי הקדש הא בענין שו"פ עכ"ל הש"ס שם הרי דגם בדבר שהוא קדושת הגוף תלוי בשו"פ וזה קושיא גדולה עליו ז"ל

- ונראה לי לומר דחילוק זה יש בין קדושת הגוף לקדושת דמים דבק"ד צריך שיהי' להקדש שו"פ והיכי דאינו בר דמים להקדש לא שייך מעילה ועיין פסחים כ"ט, ובקדושת הגוף אם דלא שוה כלל להקדש שהוא אסור בהנאה שפיר מועלים בו והיינו טעמא דמתני' דיש אוכל אף דמיירי מנותר דלשריפה קאי אעפי"כ יש מעילה אמנם צריך עכ"פ שיהי' לבעל הנהנה הנאה של שו"פ שלו שוה הנאה זאת שו"פ ואז שפיר מועיל אף דלהקדש לא שוה כלל וע"ז כיון הש"ס בשבועות בתירוצו הא בענין שו"פ ובזה עולין דברי הנתיבות שפיר בלי מוקשה וב"ה שהאיר עיני בזה כי לדעתי הן דברים אמייתים בס"ד

- והנה ראית" במכתבו שרצה לעשות סניגורין לדבריו ורצה להעמיס בכוונת התוס' בריש מעילה כונה דחוקה מאד אמנם האמת יורה דרכו דפשטות לשונם לא משמע כן ואף גם זאת מה יענה לראי' שהבאתי מדף יו"ד ומזבחים דמוכח בהדיא דאיכא מעילה בבשר אף דלא חזי לגבוה וע"כ דמה שכתבתי לעיל בארוכה דין ברורה דהך מילתא וכראוי מוצקים בס"ד ודו"ק

- אולם במה שעורר כהדרגנ"י למה יהי' מועלין באמת בבשר שלא היתה לה שעת היתר לכהנים הא פסול הוא ומחייב עלי' משום כל שבקודש פסול הרי הוא בבל תאכל א"כ נפשו של אדם קצה בהן ולא נהנה כלום - ובנה יסוד קושייתו עפי"ד התוספתא דתרומות דאיתא שם דהאוכל תרומה ביוה"כ מחייב קרן וחומש ונזיר ששתה יין של תרומה פטור מקרן וחומש - ופירש הכ"מ בפ"י מתרומות דכיון דבלאו"ה אף שהוא יין חולין הי' אסור לו לשתות לאו שתי' הוא עכ"ל - ופירשו בו האחרונים דכונת הכ"מ הוא משום דנפשו של אדם קצה בו ול"ה הנאה - ועפי"ז הקשה כבוד זקנו הגאון בעל קול ארי' ז"ל ממתני' דיש אוכל דחייב עלי' משום מעילה ולמה לא נימא כיון דבלאו"ה