משנה שכיר חלק א פב

המקוה שיהני שינוי מראה שיחזור לכשרתו זאת לא מצאנו ויש לדייק כן ממה שכתב הרמ"א סיעף כ"ט ומקורו מהתוספתא מקוה שחסר שנפלו לתוכו יין ונשתנה מראיתו ונפלה לתוכו ג"ל מ"ש לא פסליהו וכן כתב הטו"ז באם נתערב בג"ל מ"ש ושינוי מראיתו ואח"כ נפלו למקוה לא פסל המקוה - ומדלא נקטו רבותא דאפילו באם כבר נפסל המקוה ע"י ג"ל מ"ש אפ"ה אם נשתנה אח"כ מראיתו ע"י יין דכשר א"ו דשינוי מראה אינו מועיל רק למנוע דלא יופסל ולא להכשיר במקום דכבר נפסל הא חדא

- ועוד כתב בטעם ב' לפי"מ שכתבו הפוסקים האחרונים בהא דנקט המשנה ג"ל מ"ש ונפל לתוכו יין ונשתנה מראיתו דאינו פוסל את המקוה דדוקא נקט ג"ל משום דאינו פוסל רק מדרבנן אבל אם הי' פסול מדאורייתא באופן שהי' רוב מים שאובין אז לא מהני שינוי מראה להכשיר את המקוה - וא"כ להנך שיטות שהביא הרא"ש בבב"ק וכן הר"ן בפ"ב דשבועות דג"ל בתחלה הוי דאורייתא א"כ איך מהני בזה שינוי מראה - וכן לדברי הראב"ד המובא בב"י ובתיו"ט פ"ז דמקואות דהא דשינוי מראה פוסל את המקוה ל"ה רק מדרבנן דמחזי כמקוה של מי פירות אבל מהתורה שם מים עליהן א"כ איך יקילו להכשיר פסול דאורייתא ע"י שינוי מראה דל"ה רק דרבנן - ובזה ניחא דברי רש"י במכות שם שכתב בההוא דג' לוגין מים שנפלו לתוכו יין ומראיהן מראה יין ונפלו למקוה לא פסליהו ופרש"י ז"ל דזיל בתר חזותא ויין אינו פוסל המקוה ופסול המקוה במים שאובין מדרבנן הוא עכ"ל והנך תיבות אחרונות מיותרין המה מה בעי בזה - אמנם לפי הנ"ל ניחא דבא ליתן טעם דלמה מהני שינוי מראה דרבנן להכשיר ע"כ כתב דהפסול בעצמו נמי דרבנן הוא אבל באמת אי הוי חשש דאו' באמת לא הי' מהני שינוי מראה להכשיר - וא"כ לפי"ז נפל האי התירא דשינוי מראה בבירא דכיון דחיישינן בעת שאיבת המים שמא נפלו לבסוף ג' לוגין מ"ש א"כ הוי בתחלה דהוי דאורייתא ואז לא מהני שינוי מראה ולזאת אין תקנה אחרת זולת המבואר בתרוה"ד והפוסקים הביאו דבריו להוציא כל המים ולפקוק כל נקבי הנביעה וכמו שכתב הש"ך בס"ק נ"א בשם האגודה - ואין לסמוך על המקילין דסוברים דאין מ"ש פוסלין במעיין וכבר כתב המהרי"ק דבארות שלנו מעיינות הם - גם בזה אין כאן צד קולא כי מאן מפיס איזו מקוה היא באר נובע מעצמו וכדברי מהרי"ט הידוע וא"כ צדדי ההיתר של הכשרת מקוה ע"י משקין נפל בבירא עכתו"ד בקצרה

- הנה בטעם הראשון שכתב דמשו"ה לא מהני הכשר מקוה ע"י משקה משום דלא מצינו זאת רק לענין למנוע הפיסול אבל לא שיחזור לכשרותו ע"י שינוי מראה - בזה הי' נראה דיש לדון דהרי אנו רואין דגליד הנאמר בריש פ"ז דמקואות דאינו פוסל המקוה חזינן דאף מכשיר אפילו אם כבר נפסל כההוא דתוספתא דטהרות מובא לפסק הלכה בש"ע סעי' ל"ח עיי"ש דמים שאובים שנגלדו ונפשרו חזרו לכשרותן דהרי דשפיר מהני להכשיר אף אם כבר נפסל וא"כ גם לענין שינוי מראה אפשר דאמרינן כן דכמו שמהני למנוע כ"כ מהני להכשיר אף במקום דכבר נפסל נט) אמנם לפי דברי השאלתות המובא בב"י דמפורש הב"י לדידי' דהכוונה דכשרין להקוות אם באו לה מ"ם סאה מים כשרים אבל מים הראשונים אינן מצטרפים א"כ מוכח מזה כסברתו אבל לא לגמרי כסברתו דעכ"פ אינן פוסלין מים כשרים וא"כ גם הכא אינו פוסל וא"כ לפי"ז טעם הח' של בעל דבר משה הנ"ל נפל

- אבל מה שכתב בטעם הב' הוא נכון מאד וא"כ באמת צ"ע טובא בזה להלכה למעשה וחידוש שהעולם מקילין נא להאיר עיני בזה

- הלא כה דברי תלמידו השותה בצמא את דבריו הקדושים חותם במחוי קידה ומשתוה מרחוק מיל מול הדרת קדשו

- פק"ק בוסערמין ה' ראה תרס"ט לפ"ק

ה"ק ישכר שלמה טייכטהאל

סימן כ"ח

החיים והשלום וכט"ס לכבוד הרב הגאון הגדול המפורסים ביראתו הקודמת לחכמתו כו' כקש"ת מו"ה שלמה זלמן עהרנרייך שליט"א אבדק"ק ס' שאמלויא יע"א בעל המסדר ס' שו"ת קול ארי' מזקנו הגאון ז"ל

אחדש"ה באהבה קבלתי יקרתו וראיתי מה שכתב על מה שהעירותי על הדרגנ"י במה שכתב במפתחות לספר קול ארי' סי' ד' דלדעת רש"י ז"ל בכריתות דף כ"ג דכתב דמשו"ה יש מעילה בפיגול ונותר משום כיון דאם עלה לא ירד חזי לגבוה ועפי"ז העלה כהדרגנ"י דבבשר דלא חזי לגבוה ליכא באמת מעילה משום דלא שייך גבי' אם עלה לא ירד - ואני הקשיתי עליו מריש מסכת מעילה דתנן התם דקדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם וכתבו תוס' בריש דף ב' דמיירי אף בבשר חטאת ואשם דהבשר לא חזי לגבוה ואמרו שם בגמרא דלמ"ד דאם עלה לא ירד שפיר מועלין בו עיי"ש - הרי דהטעם דאם עלה לא ירד מועיל לכל הקרבן דיהי' בו מעילה אפילו בבשר דלא שייך גבי' סברת רש"י ז"ל הנ"ל בכריתות שם וכן מוכח בש"ס זבחים דף פ"ו ע"א דאפילו בעצמות אלו שאם עלו ירדו אפ"ה מועלין בהם ועיי"ש - והשתא לדבריו דכל היכא דלא חזי לגבוה ליכא מעילה א"כ יוקשה על כל המקומות שחשבתי דמוכח דאית בהו מעילה אף באופן דאם עלה ירד - אלא ודאי דלא תליא כלל בהא אם חזי לגבוה או לא דאפילו בבשר דלא חזי לגבוה מועלין - והא דאמרו בריש מעילה דאם עלה לא ירד מועלין בו הכונה בזה נראה לי ברור בס"ד כמו שביאר שם רש"י ז"ל דאם סבירא לי' אם עלה ירד א"כ ירדו מקדושתן ולא הוי מקדשי השם אבל למא"ד דאם עלה לא ירד א"כ לדידי' אכתי קדשי השם נינהו ובקדשייהו קיימו ושפיר מועלין בהן ועיי"ש - הרי בהדיא להטעם דאם עלה לא ירד ל"ה רק גילוי מילתא בעלמא שבא לגלות אם ירדו מקדושתן ולא הוי תו קדשי השם וממילא דליכא בי' מעילה או דאכתי בקדשייהו קיימו ושפיר איכא בי' מעילה מאן דסובר עלה ירד א"כ לדידי' פקע קדושתן משו"ה ליכא בי' מעילה ומאן דסובר אם עלה לא ירד לא ירדו מקדושתן