משנה שכיר חלק א עז

אזלו למיתה ולאיבוד שוב לא אמרינן לב בי"ד מתני ועיין ג"כ תשובת מאמר מרדכי להגאון מפרשי הים סי' ע"ה וכמו כן הכא בנידון עמוד וחטא כיון דעודם בחיים ויש להם תקנה ברעי' לא אמרינן עמוד וחטא ומה גם לעבור על איסור לאו כיון דיש להם תקנה אחרת אף דמעוטה היא משא"כ לאחר שחיטה דליכא שום תקנה שפיר אמרינן עמוד וחטא כדי שלא להפסיד קדשים כן נראה ברור בכונת התוס'

- וא"כ שם בתמורה דאם יתכפר בשאינה אבודה אז אבודה מיתה ונפסדת לגמרי א"כ גבי חטאת אף קודם שחוטה הוי כמו שאר קרבן אחר לאחר שחיטה ע"כ שפיר אמרינן בה עמוד וחטא אף קודם שחוטה וזה ברור ואמת בעיני בס"ד ולק"מ על דברינו - ועוד קאמינא דאפשר דוקא גבי איסור גמור לעבור על לאו בקו"ע כמו האי דמנחות כתבו תוס' לחלק בין קודם שחיטה לאחר שחיטה דלא לעולם התירו לו לחטוא בשביל שיזכה רק היכא דאי אפשר בתקנה אחרת אבל גבי שמינה וכחושה דל"ה רק מצות הידור גרידא ובשוא"ת כנ"ל אז שפיר הסברא נותנת דמשום הפס"ק אף במקום דאפשר לה בתקנה אחרת קצת כיון דל"ה תקנה גמורה כמו האי דרעי' אף דהוי קצת תקנה אבל היא תקנה גרועה שפיר הסברא נותנת דמוותרין עלי' כדי שלא להפסיד כלל להקדש אף במקום דיש תקנה קצת וגם זה נראה לי לסברא נכונה - אבל עכ"פ גבי חטאת דנפסד לגמרי ברור ופשוט הדבר דיודו תוס' דאמרינן עמוד וחטא בשביל שיזכה וא"ש בס"ד ודו"ק

- עוד פש גבן לברר דברינו במה שאמרתי בטעמא דש"ס מנחות ס"ד באומרים לו הבא שמינה לכתחלה אף דמצד הדין הי' ראוי לוותר על ההידור משום הפס"ק והוא רק משום סייג וגזרה שלא ירגיל בכך - וע"ז יש לעורר לכאורה מדברי תוס' מנחות דף ה' ע"ב ד"ה האיר המזרח שכתבו שם דבדבר שהוא רק למצוה מהמובחר ל"ש גזרה וא"כ הכא דהוי רק משום מצוה מהמובחר ל"ש ג"כ גזרה וא"כ דברינו צ"ע לכאורה - י"ל דכבר ידוע דגזרות חכז"ל אינן דומין זל"ז וכמו שכתבו תוס' בפרק כל הבשר וכבר מצינו דאף משום איסור גרידא גזרו עיין רש"י ותוס' זבחים. ע"ט ע"ב דכתבו בנתערב בדם בהמת חולין לא גזרו משום דלא שכיח או משום דלא אתי למיטעי ועיי"ש - ולמה להו האי טעמא ת"ל דאיסור זריקה בדם בהמת חולין הוי רק אי' חשב"ע דהוי רק אי' גרידא אף אי הוי דאורייתא עיין תוס' זבחים דף ע"ו ע"ב ד"ה בדם בהמה וע"כ דגם באי' גרידא עשו גזרות ונראה לי ראי' ברורה דגם באי' גרידא גזרו חכז"ל מש"ס דיומא דף י"ד גבי גזרת רבי יודא דכהן גדול אינו עובד כל היום גזרה שמא יאכל ומסיק הגמרא שם והא מיגרשה ולא חיילי אנינות ומתרץ נהי דאנינות לא חייל עלי' אטרודי מי לא מיטרד ופרש"י דקדשים צריך לאכול בשמחה ויען שהוא טרוד אסור לו לאכול ושייך הגזרה - והרי דאיסור מיטרד הוי רק מקרא דלמשחה דודאי ל"ה רק איסור גרידא ועיין שם בהגהות חשק שלמה דמביא דהמל"מ בה' אבל מסתפק אם האי איסור מיטרד הוי דאורייתא או דרבנן והוא ז"ל פשט לי' דהוי דאורייתא דרש"י כתב למעלה דבלילה דהוי האנינות רק דרבנן לא גזרו ואי מיטרד ל"ה רק דרבנן לא שייך גזרה וע"כ דהוי דא"ו מקרא דלמשחה עכ"ד נא) אבל עכ"פ ל"ה רק איסור דאו' גרידא מצות הדור בעלמא להתהדר ולהתגדל במצות אכילת קדשים כדרשת חכז"ל למשחה לגדולה ואפ"ה גזרו בה גזרה א"כ בהדיא מוכח דגם משום אי' גרידא גזרו חכז"ל - ומה שכתבו תוס' מנחות הנ"ל דלא עשו גזרה גבי מצוה גרידא אולי יש ליישב דכונתם דגזרה רחוקה כזו לא גזרו אלא גבי איסור חמור ועיין ביפה עינים מנחות ס"ח דהביא מירושלמי דרבי יוסי סובר דאיסור חדש קודם העומר הוו רק דרבנן ופריך שם בירושלמי משום דרבנן ליקום ולגזור עיי"ש א"כ לא מוכח כלל דגבי איסור דאו' לא יגזרו אף דהוי רק איסור גרידא - עכ"פ הא ברור דאיסור דלמשחה עם האיסור דהידור גבי קרבן בחד משקל נינהו דתרווייהו משום מצות הדור הוא להדר עצמו במצות הבורא בעבודת המקדש וא"כ כמו דעשו גזרה משום אי' דלמשחה כמבואר בש"ס יומא הנ"ל כמו כן י"ל דעשו גזרה באיסור וחת מבחר נדריך הנאמר בקרבן וא"כ הביאור שבארתי סוגיא דמנחות ס"ד הנ"ל כראוי מוצק ועולה כהוגן והדברים כנים ואמיתיים ודו"ק

- ואל תשיבני עוד לדברי דכל הטעם במנחות דאומרים לו הבא שמינה הוא משום גזרה שלא ירגיל בכך אבל מן הדין הי' ראוי לומר שיקריב הכחושה וא"כ איך משום גזרה יחלל שבת בכדי לשחוט השמינה ואיך אמרו לעבור על אי' חמור חילול שבת בקו"ע עיין יבמות פ"ט - י"ל דא"ש מתרי טעמא - חדא כיון דאין מתירין לו להקריב הכחושה ונפסל ממילא דלא נעשית מחשבתו דהוא שחט שיהי' כשר להקריב וכסברת הפרמ"ג ביו"ד סי' י"ד ויש לפלפל בזה מפסחים ע"ב ומתוס' חולין י"א ובמקום אחר הארכתי בזה אך באמת נראה לי לעיקר עפ"י דמבואר בתשב"ץ ח"ג סי' ל"ז דשבת הותרה אצל קרבנות וכן מבואר בתשובת מהר"מ אלשקר סי' ק"ב דכחול דמיא לגבי קרבנות א"כ שפיר אומרים הבא לכתחלה שמינה דלית כאן שום חילל שבת היכא דנוגע למצות קרבן לקיים בהידור וכמו דאמרו גבי טומאה הותרה בצבור דלא צריך כלל לאהודרי אטהרה כ"כ הכא לית כאן שום א"י שבת היכא דנוגע להידור או משום סייג דקרבנות וא"ש הכל בס"ד ודו"ק

- עוד באופן אחר נראה לי לומר בישוב קושיית סנ"ל מהא דשחט ארבעה כבשים על ב' חלות דאמרינן עמוד וחטא בשביל שתזכה ולמה בשחט כחושה אומרים הבא שמינה ולא חיישינן לתיקון הכחושה וכבר הארכתי בדברים נכונים בס"ד וכעת הנני בא באומר הבא מן החדש בס"ד - והוא דנראה לי דשם לאו משום מצות הדור גרידא אומרים לו הבא שמינה אלא דוקא מעיקר מצות קרבן דשם כיון דאיכא לפניו כחושה ושמינה והי' יכול ליקח השמינה ולקיים מצות מבחר נדריך והניח השמינה ולקח הכחושה איכא בזה משום הקריבהו נא לפחתך דפסול בקרבן כמו שכתב הרמב"ם בפ"ח מא"מ ה"י - ונהי היכא דליכא לפנינו רק כחוש לחוד כשר לקרבן וליכא בי' משום הקריבהו לפחתך י"ל דהטעם דהך כחוש לא מאוס כ"כ ולא מזוהם ולא חסר מידי דא"כ פשיטא דהי' פסול לקרבן ורק בהך דהקריבהו איכא הדרגות דודאי היכא דאיכא בי' חסרון בגופו כמו טריפה לדעת הרמב"ם וכי"ב איכא משום