משנה שכיר חלק א עו

דעמוד וחטא בחטאת ותזכה בעולה לא אמרינן כן אבל חזינן דעבדינן איסור בקום ועשה משום הפסד קדשים, ואני רואה שהדברים ק"ו דידוע מה דנפסק בש"ע או"ח סי' תרנ"ו דלענין העברת עשה צריך לבזבז רק שליש מההון ולענין העברת ל"ת כל ממונו והטעם דהעשה יעבור בשוא"ת משא"כ הל"ת יעבור בקו"ע ועיי"ש - הרי דלעבור ל"ת בקום ועשה חמור יותר מהעבדת עשה בשוא"ת והשתא שכן כיון דהתירו לעבור על ל"ת בקום ועשה משום הפסד קדשים מכש"כ וק"ו ובן בנו של ק"ו שהי' מן הראוי לעבור על עשה דהידור בשוא"ת משום הפסד קדשים וגם שם הוי חטא בתמיד בשביל שתזכה בתמיד והכל היא בדבר אחד והיא פליאה עצומה בעיני וחידוש שעוד לא הרגיש בזה אחד מן הגדולים והיא דבר שראוי לעמוד עלי'

- ומה שנראה בס"ד בישוב קושיא זאת עפי"ד תוס' שם בדף מ"ח שהקשו אהא דתנן בפרק התערובות נתערב בדם התמצית ישפך לאמה ולא אמרינן חטא בדם התמצית בשביל שתזכה בדם הנפש ותירצו דמשום גזרה הוי כדמסיק התם בדף ע"ט ע"ב קאמר בגמרא על הפלוגתא דת"ק ור"א דת"ק ס"ל דנתערב בדם פסולין או בדם התמצית ישפך לאמה ור"א מכשיר וקאמר שם בגמרא במאי פליגי אמר רב זביד בגוזרין גזרה במקדש קמפלגי ופירש"י אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה ולא חיישינן להפסיד קדשים שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים ת"ק סובר גוזרין גזרה ולא חיישי על הפס"ק ור"א סובר אין גוזרין חשו חכמים שלא להפסיד קדשים משום גזרה ורב פפא אמר דכ"ע גוזרין והכה בדם התמצית אי שכיח או לא שכיח קמפלגי עיי"ש - וע"ז כיונו תוס' בתירוצם דבאמת הי' לנו לחוש להפס"ק ולהתיר לו לזרוק דם פסול משום תקנת דם הנפש ורק משום גזרה לא חשו להפס"ק - נמצינו למידין מזה דהיכא דיש לגזור אז לא חשו על הפס"ק א"כ בזה שפיר יש ליישב קושייתי למה אומרין גבי שחט כחושה הבא שמינה לכתחלה ולא חשו על אבודת הכחושה משום דיש לומר דשם נמי הוי משום גזרה דאם יתירו לו לזרוק ולהקריב הכחושה אז יש לחוש דירגיל בכך ולא ישגיח להדר אחר קרבן מהודר ויש להסביר עוד יותר דבריי דשם במנחות מיירי דיש לפניו כחושה ושמינה והוא נוטל הכחושה חזינן דאין לו חשיבות בשמן יותר מן הכחש ע"כ טובא יש לחוש דתמיד יעשה כן ויהי' לו בחד משקל כחושה ושמינה נמצא דיבוטל מצות ההידור ע"כ משום גזרה זו לא חשו כלל על הפסד הכחושה ואומרים לו הבא שמינה ומתורץ מאד קושייתי הנ"ל והיא דבר אמיתי לדעתי בס"ד

- ואחרי שהאיר ה' עינינו בבאור סוגיא דמנחות הנ"ל עלה בידינו תירץ מרווח בס"ד בישוב קושיא הגדולה הנ"ל שהרעשו בה גדולי עולם בסתירת הש"ס הנ"ל - והיא כיון שהוכחנו לדעת דכל דין שאומרים לו הבא שמינה לכתחלה הוי הטעם משום גזרה כנ"ל אבל לולי זאת שפיר הוי מוותרין על מצות הידור ומקיימין המצוה בכחושה כדי שלא יופסד הכחושה א"כ בזה א"ש הכל בעזה"י - דהנה מבואר בזבחים ע"ט הנ"ל דבדבר שאינו שכיח לא עשו גזרה כמו שאמר רב פפא שהבאתי לעיל - והנה בשבועות י"א אמר שאני אבודין דלא שכיח - וא"כ ממילא באבודה לא שייך לגזור וא"כ א"ש מאד מה דאמרו בתמורה לך והתכפר באבודה אף דהאבודה כחושה ולא מקיימין המצוה מהמובחר משום דאומרים חטא במצות הידור ותזכה בקרבן שלא תאבד ומה שאין אומרים כן במנחות הוא רק משום גזרה וכנ"ל אבל הכא דמיירי באבודה דלא שכיח כדאמרו בשבועות הנ"ל ובמילתא דלא שכיח לא גזרו ע"כ הניחו אותו אדינא דאומרין עמוד וחטא בשביל שתזכה וא"ש מאד בישוב התמוה הגדולה הנ"ל

- ועוד יותר יש לומר דהכא בתמורה ל"ש כלל גזרה לגזור דירגיל בכחושה אף זולת הטעם דאבודה לא שכיח דע"ז יש לפקפק קצת מתוס' שבועות שם ד"ה רבי שמעון ועיי"ש - ורק דיש לומר דדוקא התם במנחות דמיירי דעושה מעצמו בלי שאלת חכם וגם היו שניהם לפניו והוא משך את הכחושה שפיר יש לחוש אם יניחו לו להקריבו יטעה לומר דגם כחוש טוב לכתחלה אף במקום דאיכא שמינה דהא חזינן באמת אצלו כן שאין חילוק אצלו בין כחוש לשמינה דלולי זאת למה לא משך השמינה ועיין פרש"י תמורה כ"ג גבי משך אחד מהן שכתב דהוי כמו שדחה לאידך בידים והביאו הכ"מ ב"ה פה"מ והכא נמי כן דהוי כמו שדחה לשמינה בידים ולא חש לה כלל וע"כ טובא יש לחוש אם יניחו לו כן ישאר בטעותו לעולם ולא יקדים כלל שמינה לכחושה וע"כ עשו גזרה זו ואומרים לו הבא שמינה ולא חשו על הפס"ק מכח גזרה הנ"ל וכדברי תוס' גבי דם

- משא"כ שם בתמורה דבא לימלך ועושה מדעת בי"ד ואינו עושה מדעת מצמו כלל והבי"ד אומרין לו התכפר באבודה כחושה מטעם תקנת שאינה אבודה וא"כ איזה חשש ואיזה טעות יהי' כאן לטעות דהא הבי"ד יאמרו לו תיכף הטעם דיקח הכחושה מטעם הפס"ק ויעוררו לו דזולת טעם זה מצוה בשמינה וא"כ לית לן למיחש למידי באופן זה ע"כ באמת לא עשו גזרה והניחו אדינא דבמקום הפס"ק לא משגיחין כלל אהידור וא"ש מאד והדברים הן אמת לאמיתה של תורה בס"ד ודו"ק - נ

) ואל תשיבני בעיקר תירוצי בהאי דתמורה דמה"ט אומרים לו לך והתכפר באבודה כחושה שהוא משום עמוד וחטא בהידור בשביל שתזכה בקרבן השמינה דהא בתוס' מנחות מ"ח הנ"ל כתבו דאף בקרבן לאו בכל מקום אמרינן עמוד וחטא בשביל שתזכה והביאו ראי' מאבדו הלחם אבדו הכבשים ולא שרינן לשחוט שלא לשמן או מנתערבה תודה בתמורה ודוקא לאחר שחיטה אמרינן זאת ועיי"ש וא"כ הכא בתמורה דמיירי קודם שחיטה ל"ש סברא דעמוד וחטא בהידור ותזכה בקרבן וצ"ע לכאורה אך נראה לי בס"ד דא"ש דכבר כתבתי בחידושיי לסוגיא דמדליקין מנר לנר דודאי דברי תוס' אלו שכתבו דקודם שחיטה לא אמרינן עמוד וחטא בשביל שתזכה לאו גזה"כ היא ובאמת טעמא בעי מה חילוק יש בין קודם שחיטה לאחר שחיטה - ונראה לי טעמא לחנק דקודם שחיטה דיש להם תקנה ברעי' לא התירו לחטא בשביל שיזכה הא לא אזלי לאיבוד לגמרי כיון דיש להם תקנה ברעי' כמו שאמרו בשבועות גבי לב בי"ד מתני דהיכא דיש להם תקנה ברעי' אף דהיא תקנה מועטת מ"מ כיון דלא